שושנת מהפכות אדומה (על רוזה לוקסמבורג, לרגל ההוצאה המחודשת של "מכתבים מבית הסוהר")

למרות שהסוציאליזם מוזכר ב"מכתבים מבית הסוהר" של רוזה לוקסמבורג פעם או פעמיים לכל היותר, וגם זאת בחטף, זהו טקסט בעל ערך חינוכי גדול עבור כל סוציאליסט. היכולת לשלב מאבק עיקש ואהבה עיקשת מבלי לוותר על אחד מהם – זה הדבר שאותו יכולים אנו ללמוד מרוזה לוקסמבורג.
(דברים שנאמרו בכנס במכון לאו בק לרגל ההוצאה המחודשת של "מכתבים מבית הסוהר")

     מבין חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית בראשית המאה העשרים היתה רוזה לוקסמבורג הנאמנה ביותר למשנתו של מרקס. מבחינת עומק מחשבתה, חריפותה האנליטית, אומץ ליבה וגאון רוחה היא היתה ממשיכה ראויה למרקס. כמוהו היא הציגה סינתזה מרשימה של תיאוריה כלכלית, פילוסופיה פוליטית ומעש מהפכני (אגב, אפשר שנאמנות זו הביאה לכך שכמה בעיות שלא נפתרו בהגותו של מרקס נותרו בלתי פתורות גם בהגותה של לוקסמבורג).


מכל חיבוריה החשובים בתחום התיאוריה של הפעולה המהפכנית, אזכיר כאן רק את מאמרה המפורסם "המהפכה הרוסית", בו הציגה ביקורת חריפה ומדוייקת על המהפכה הבולשביקית. חשוב להדגיש, לא מדובר כאן בביקורת "מבחוץ" של מתנגדת לקומוניזם, אלא ביקורת חברית מבפנים, של אשה המבטאת אהדה לפועלם של לנין וטרוצקי. דווקא משום כך מרשימה כל כך קביעתה של לוקסמבורג, שהמהפכנים חייבים להתחיל מייד בדמוקרטיזציה מקיפה של רוסיה, ובשיתוף ממשי של ההמונים בתהליכי קבלת ההחלטות, אחרת עלולה המהפכה להתנוון. עלינו לזכור שאזהרה זו, שהתגלתה לימים כמדוייקת להפליא, נכתבה על ידי לוקסמבורג כבר ב 1918. לנין וטרוצקי תרצו את ההגבלות על החופש הפוליטי ברוסיה בטענה שהעם הרוסי החולה והמוכה עדיין אינו בשל לדמוקרטיה. על כך השיבה לוקסמבורג: "כשם שפעולה חפשית של קרני השמש היא התרופה המחטאה והמרפאה לגבי אינפקציות ונבטי מחלה, כן גם המהפכה עצמה והיסוד המחדש שבה, החיים הרוחניים שהיא מחוללת, הפעילות ורגש האחריות העצמית של ההמונים, כלומר החופש הפוליטי הרחב ביותר כצורת המהפכה – היא השמש היחידה המרפאה והמטהרת" (הציטוט לקוח מ"כתבים נבחרים" של רוזה לוקסמבורג בשני כרכים, שיצאו בעברית על ידי הוצאת הקיבוץ המאוחד לפני 60 שנים. הספרים, אגב, הולכים ומתפוררים על מדפי הספריות הבודדות שעוד מחזיקות בהם. יש לקוות שהוצאת הקיבוץ המאוחד תלך בעקבותיה של ספרית פועלים ותוציא מהדורה מחודשת).

שיר אהבה מבעד לחומות
אבל הערב לא באנו לכאן כדי לדבר על התיאוריה הכלכלית והפוליטית של לוקסמבורג, וגם לא על פעולתה המהפכנית. באנו לדבר על טקסט קטן שלה, על אסופת המכתבים  שכתבה מבית הסוהר לידידתה סופי ליבקנכט. כשקבלתי את ההזמנה לדבר כאן הערב, הלכתי אל מדפי הספרים לחפש את הספרון הקטן (בהוצאה הישנה משנת 1942). בתחילה חפשתי אותו בין ספרי הסוציאליזם, אך לא מצאתי אותו שם. חפשתי בין ספרי ההיסטוריה, אך גם שם לא היה. ניסיתי במדף הפילוסופיה ולבסוף אפילו בין ספרי השירה ולא מצאתיו. לבסוף התגלה הספר במדף ה"בלתי מסווגים". וזה אכן טיבו של קובץ מכתבים זה – הוא בלתי ניתן לסיווג.
בוודאי אין זה ספר בתיאוריה פוליטית. גם הסוציאליזם כמעט לא נזכר בו. מעיון ראשוני נדמה שזהו ספר בוטניקה או זואולוגיה: תיאורים מפורטים, ציוריים ועזים במבעם של הצמחים, העצים, החרקים והציפורים שפוגשת לוקסמבורג בחצר הכלא או רואה מבעד לחלון תאה.
עוד עוסקים המכתבים במה שאפשר לכנותו "ביקורת ספרות" ו"ביקורת האמנות". בשני התחומים האלה מספקת לוקסמבורג אבחנות חריפות ומאירות עיניים הנאמרות כמעט כבדרך אגב. והנושא השלישי: געגועים, ששמץ מרירות אין בהם, אל הכפר, אל המרחבים, אל הטיולים בשדות ובגן הבוטאני ואל נופי הקדומים של קורסיקה.
דבר מכל זה לא הייתם מצפים למצוא במכתביה של מהפכנית קומוניסטית. ואולי בעצם כן? כי בקריאה שניה ושלישית מבינים, שהתיאורים הבוטניים, תיאורי הנוף, האזכורים של יצירות הספרות והאמנות, העיסוק בשירת הציפורים ובנסיונות החייאה של פרפר גווע מצטרפים בספרון הזה לשיר אהבה גדול: אהבה עזה לחיים ולעולם ולכל ברואיו, אהבה הפורצת את חומות הכלא.
טוב עשתה ספריית פועלים שלא התפתתה להכין תרגום חדש ו"עדכני" למכתבים. הם תורגמו לפני שנים רבות בידי המשוררת לאה גולדברג, ואני מתקשה לחשוב על אדם מתאים יותר, אז או היום, לתרגם לעברית את שיר האהבה הזה, העולה מפרטי הפרטים של ההתבוננות המפוכחת, והכתוב בפרוזה כמעט יום-יומית.

פרדוקס המהפכן הסוציאליסטי
אהבת החיים, אהבת האדם והעולם. אולי זה הדבר העמוק, המרשים ומעורר ההשראה ביותר בסוציאליזם של רוזה לוקסמבורג. אולי זה עיקר גדולתה.
ברטולט ברכט כתב:

וְיָדַעְנוּ הֵיטֵב:
גַּם שִׂנְאָה לְשִׁפְלוּת
מְעַוֶּתֶת אֶת תָּוֵי הַפָּנִים.
גַּם הַזַּעַם נֶגֶד אִי-צֶדֶק
מַצְרִיד אֶת הַקּוֹל. אַךְ! אֲנַחְנוּ,
שֶׁרָצִינוּ לְהָכִין אֶת הַקַּרְקַע לִידִידוּת,
לֹא יָדַעְנוּ לִהְיוֹת יְדִידוּתִיִים בְּעַצְמֵנוּ.

     אפשר לכנות את הבעיה, שברכט נותן לה כאן ביטוי שירי, בשם "פרדוקס המהפכן הסוציאליסטי". הסוציאליזם מבקש לשים קץ לניצול, לעושק ולדיכוי. הוא מבקש לבסס את החברה על יחסים אנושיים של אחווה, אמון ועזרה הדדית. ביסודו הסוציאליזם הוא פרוייקט של "ידידות", כדברי ברכט. "ידידות" זו היא מה שאפלטון כינה בשם "ארוס" ואני בוחר כאן לכנותו פשוט "אהבה".
אבל כל עוד לא ניצח הסוציאליזם, עליו להאבק. והמאבק, כל מאבק, אינו ביטוי של אהבה. גם מאבק צודק אינו מעשה של אהבה צרופה. גם מאבק נגד העושק ניזון ממקורות אנרגיה של זעם, שנאה ושאיפת-נקם. כלשונו של ברכט: "גם השנאה לשפלות מעוות את תווי הפנים. גם הזעם נגד אי-הצדק מצריד את הקול". המהפכן הסוציאליסטי, בדורות קודמים ואולי גם בדורנו אנו, הופך לא פעם ללפיד של זעם יוקד, לאיש כועס, מר ומתריס, אכול שנאה. בתוך המאבק והמחאה הוא עלול לשכוח את אחוות האדם ואת אהבת החיים שהם היסוד לכל סוציאליזם. הוא עלול להגיע למקום שבו הוא אוהב את האידאולוגיה המהפכנית ושונא את האנשים המפנים לה עורף ומסרבים להגשימה.
רוזה לוקסמבורג ניצלה מן הסכנה הזאת, הרובצת לפתחם של הסוציאליסטים. כשם שמעולם לא נכנעה למעניה, כך מעולם לא נכנעה לשנאה. היא ידעה לעמוד על דעותיה בתקיפות ובחריפות. היא ידעה להאבק על הדברים שהאמינה בהם בלי פשרות. היא היתה מוכנה לשלם כל מחיר עבור אמונתה. היא לא פחדה משוטרים וסוהרים, וגם עמדה בפולמוסים חריפים עם חברי מפלגתה שלה. אבל נצחונה הגדול ביותר היה זה: מעולם לא נתנה לזעם, לשנאה, למרירות או ליאוש שליטה בנפשה. היא אהבה את הכל, את האדמה ואת העננים, את בעלי החיים ואת בני האדם, את יצירות הטבע ואת יצירות הרוח האנושית. היא היתה פרנציסקוס מאסיזי בלי שמץ של הכנעה נוצרית. אשה בודדה, מעונה, מנודה ושנואה, שאפילו חברי מפלגתה הפנו לה עורף – ומעולם לא חדלה לאהוב.
האהבה הגדולה הזאת קורנת מכל עמוד של "מכתבים מבית הסוהר". לכן, למרות שה"סוציאליזם" מוזכר במכתבים פעם או פעמיים לכל היותר, וגם זאת בחטף, זהו טקסט בעל ערך חינוכי גדול עבור כל סוציאליסט. היכולת לשלב מאבק עיקש ואהבה עיקשת מבלי לוותר על אחד מהם – זה הדבר שאותו יכולים אנו ללמוד מרוזה לוקסמבורג.

כוח לעובדים – רוזה לוקסמבורג בישראל היום
          ומשהו גם על המציאות הישראלית, ועל הנוכחות של רוזה לוקסמבורג בישראל של ימינו, ודווקא לא דברים עצובים:
כממשיכה נאמנה של מרקס, הדגישה רוזה לוקסמבורג תמיד את חשיבות הפעולה העצמאית של העובדים במאבק על זכויותיהם. לכן היתה תומכת נאמנה בהתאגדות עובדים. אך היא היתה ביקורתית מאוד כלפי איגודי העובדים שבהם קומץ עסקנים או ממונים מטעם מנהלים את האיגוד "מעל ראשם" (או "מעל גבם") של הפועלים חברי האיגוד. כשם שדגלה בדמוקרטיזציה של המהפכה, כך קראה לדמוקרטיה השתתפותית פעילה באיגודי העובדים.
בשנים האחרונות פועל בארץ ארגון עובדים חדש בשם "כוח לעובדים". בחודשים האחרונים הוא גם מגיע אל מהדורות החדשות. לאחר שהעבודה המאורגנת כמעט נעלמה מן הנוף בישראל, צצים לפתע איגודים חדשים ועובדים שעד אתמול היו בודדים וחסרי-אונים מצטרפים ל"כוח לעובדים". ומה שחשוב עוד יותר: "כוח לעובדים" הוא ארגון-עובדים דמוקרטי אמיתי, שבו החברים והפעילים בכל סניף ובארגון כולו הם קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות. מבחינה זו "כוח לעובדים" הוא הגשמה אקטואלית, בישראל בת ימינו, של משנתה של רוזה לוקסמבורג.
וחשוב עוד יותר: "כוח לעובדים" ניהל כבר מאבקים רבים על זכותם של עובדים להתארגן: במכון ויצמן ובאוניברסיטה הפתוחה ובסינימטק בירושלים ובעוד מקומות. היום נכנסת ליומה השלושים ושבעה השביתה ב"כללית רפואה משלימה". את כל המאבקים הללו ניהלו חברי כוח לעובדים בחריפות ובעיקשות, אבל בלי שנאה. מאבקי העובדים הללו הם גילויים של אהבה גדולה, שמחה גדולה ואמונה גדולה בעובדים ובכוחם. גם משום כך אנשי "כוח לעובדים" הם ממשיכי דרכה של רוזה לוקסמבורג.

10 תגובות בנושא “שושנת מהפכות אדומה (על רוזה לוקסמבורג, לרגל ההוצאה המחודשת של "מכתבים מבית הסוהר")”

  1. יפתח, פוסט חד ומדויק.
    זהו פרדוקס קשה הטבוע בסוציאליזם המהפכני, לעיתים הקריאה להומניות ולשיוויון המבוסס על ערך האדם נאבדת מאחורי שנאה כעס יאוש ואכזבה.
    תודה, עזרת לי למצוא משעול נוסף להתרומם מעבר לרגשות אלו ולהזכר מהי מהות הסוציאליזם.

  2. יפתח, פוסט חד ומדויק.
    זהו פרדוקס קשה הטבוע בסוציאליזם המהפכני, לעיתים הקריאה להומניות ולשיוויון המבוסס על ערך האדם נאבדת מאחורי שנאה כעס יאוש ואכזבה.
    תודה, עזרת לי למצוא משעול נוסף להתרומם מעבר לרגשות אלו ולהזכר מהי מהות הסוציאליזם.

  3. יפתח, אני מודה לך על כך שאתה מצליח להרחיב את האופקים הסוציאליסטים שלי כל פעם מחדש.

  4. יפתח, אני מודה לך על כך שאתה מצליח להרחיב את האופקים הסוציאליסטים שלי כל פעם מחדש.

  5. סתם אנקדוטה,
    אמי ישבה בבית לחם בזמן הבריטים, גיסתה שלחה לה את "מכתבים מבית הסוהר" לבית הסוהר.
    אמי חשבה שזה מצחיק, גם אני.

  6. שלום יפתח,
    שמעתי ביום עיון משפט, שייתכן, שלא הבנתי כהלכה, ממנו ניתן להסיק שצעדיה של רוזה לוקסמבורג סייעו למפלגה הנאצית לסלול את דרכם אל השלטון. מה דעתך?
    ו…למה הה' מתחפש לח'? הוא חוטא? 🙂
    שולה לויטל
    מקיבוץ מעוז-חיים

  7. שלום שולה.
    קצת קשה לי להגיב למשפט הזה בלי לשמוע את הטיעון כולו. על פניו זה נשמע לי בעייתי לטעון זאת, ולו רק בגלל הבדל הזמנים:
    רוזה לוקסמבורג נרצחה בראשית 1919. המפלגה הנאצית היתה אז ממש בחיתוליה (היטלר עדיין לא היה חבר במפלגה).
    את החלק השני של תגובתך לא הבנתי. מה העניין עם הה' והח'?
    יפתח

  8. שלום יפתח,
    באשר ל-ח' ול-ה' כלומר לחית ולהא הן כל כך דומות בפונטים=גופנים שבהתכתבות אתך עד שלי, לפחות, הן נראות זהות. באשר לרוזה ל' אני קוראת עכשיו (בשנית) את רקוויאם גרמני ואם עמוס אילון לא ישיב על השאלה שהצגתי, בדרך זו או אחרת, אשתדל לשוב ולהציג את שאלתי האם ועד כמה היו הקומוניסטים של תחילת המאה ה-20 מבין יוצרי התנאים שהניבו את הבסיס שאיפשר את התבססותו של הצורר ומרעיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *