הפודקסט על מרקס, פרק שביעי, "העבודה המנוכרת" חלק א

בפרק זה אני מתחיל לברר את מושג "העבודה המנוכרת" והמשמעויות של מושג זה בהגותו של מרקס. נושא זה יעסיק אותנו גם בשני הפרקים הבאים.
הפרק מוקדש לכל המאזינים הממלמלים בקוצר רוח: "מתי כבר הפודקסט על מרקס יתחיל לכסח ת'צורה לקפיטליזם?". אז בבקשה, הנה אנחנו מתחילים

מקורות:

מעתה אשתדל לתת לינקים לאתר "הספריה הסוציאליסטית" (בעברית) – פרוייקט נפלא מבית היוצר של החבר רענן שמש פורשנר. רענן אוסף ומעלה לספריה הוירטואלית (כמעט) כל טקסט הכתוב בעברית (מקור או תרגום) ואשר אפשר להגדירו כסוציאליסטי (בפרשנות מרחיבה של המושג).

"העבודה המנוכרת" (פרק רביעי של "כתבי היד הכלכליים פילוסופיים")

"הקפיטל" ספר ראשון (הציטוט בסוף הפרק לקוח מעמוד 149-150)

"מה חדש במדע (מסה בג' חלקים)" מאת מאיר אריאל

Modern slavery in the fashion industry                                  בתמונה: פועלות במפעל טקסטיל בקמבודיה

4 תגובות בנושא “הפודקסט על מרקס, פרק שביעי, "העבודה המנוכרת" חלק א”

    1. לצערי רק אחרי ההקלטה והשידור, המרצה שלי לתורת-מרקס הזכיר לי את הפסוקים הנפלאים מבראשית:

      ז וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל. ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ.

      יש כאן את כל המשמעויות של השורש נ.כ.ר בשני פסוקים.
      אגב, בתנך יש גם מופע אחר של המלה "יתנכר" – לא במשמעות שאנחנו משתמשים בה היום אלא במשמעות של "יהיה מוכר", "יוודע":

      גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר-נָעַר אִם-זַךְ וְאִם-יָשָׁר פָּעֳלוֹ

      (משלי, כ, י"א)

  1. תודה רבה על הפוסט!
    שאלה ברשותך:כיצד לדעתך היה מארקס (אם ניתן היה לשנע אותו למאה ה-21) מתייחס לנטייה/אופנה של פירמות קפיטליסטיות לנסות לעורר בעובדיהן הזדהות עם "תחושת שליחות" ,"תרבות" "אחריות חברתית" של הפירמה? נתקלתי יותר מפעם אחת במנהלים המשוכנעים עמוקות שיחסי עובד-מעביד אינם מסתכמים בחוזה "מנוכר" של חליפין (כסף מול עבודה) כלןמר הפירמה הקפיטליסטית היא יותר ממגנון לעשיית כסף (ולכן שומה עליי להזדהות עם אותם ערכים "נעלים"). אני נוטה לראות בכך התפשטות של מרחב השליטה והניצול של הפירמה הקפיטליסטית, כלומר לא רק שליטה על הזמן והאנרגיה אלא גם על הנפש של העובד. אשמח לדעתך.
    לעניין זה כתב מילטון פרידמן מאמר מפורסם ב 1970 The Social Responsibility of Business Is To Increase Its Profits .למרות המרחק האידאולוגי נדמה לי שמדובר בפרסקטיבה מעניינת. תודה!

    1. שלום צביקה. באופן כללי דעתי כדעתך.
      הטכניקות של הפירמות לעורר בעובדיהן מוטיבציה לעבוד יותר באמצעות הפסיכולוגיה התחילו להתפתח באמע המאה העשרים, לאחר מלחמת העולם השניה. ממש אפשר לראות את הופעתו של זן חדש של פסיכולוגים – פסיכולוגים תעשייתיים שייעצו למנהלים כיצד להעמיק את הניצול באמצעות הפסיכולוגיה. מושג ה"שליחות" אופייני בדרך כלל לגופים עסקיים או מלכריים העובדים בשדה החברתי-אידאולוגי או באקדמיה. במקומות אחרים, כמו רשתות שיווק או מפעלי תעשייה מדובר הרבה פעמים על "משפחה" כמו "משפחת רמי לוי" וכו'. במקביל, צריך לומר, שהמאמצים האלה לווו, לפחות בתקופת הזוהר של השפע הכלכלי בשנות החמישים, השישים והשבעים, בעליות שכר לעובדים. כך שהפיתוי לא היה "רק" פסיכולוגי.
      אבל לדעתי, התהליך העמוק ביותר בהקשר זה הוא לא שהפירמות הפכו את העובדים שלהן ל"מאוהבים בעבודה". זה לא באמת מצליח מעבר לגבולות מסויימים ולתחומי עבודות מסויימים (כולנו חושבים בהקשר זה על מהנדסי תוכנה, אבל מהנדסי תוכנה הם חלק זעיר מכוח העבודה). לדעתי, התהליך העמוק ביותר הוא שהתחלנו לקבל את אופן הייצור הקפיטליסטי כמובן מאליו.
      במאה התשע-עשרה וראשית העשרים אפשר היה לראות בעדויות אמפיריות ממש כיצד אנשים מתקשים להסתגל לאילוצים שנכפו עליהם במסגרת "יום העבודה". במחצית השניה של המאה העשרים כולנו התחלנו לקום בבוקר וללכת עבודה ולעבוד עד הערב כאילו זה סדר הדברים הטבעי מאז ששת ימי הבראשית.
      מה קורה לניכור כשכבר אינו מורגש כניכור מבחינה סובייקטיבית? האם הוא נעלם? מעמיק? גם וגם?
      והערה אחרונה: אחד הדברים המרתקים ביותר שאנחנו רואים אצל המילניאלים, הנכנסים בשנים אלה לגיל העבודה, שעבורם כל העניין הזה של עבודה קבועה, שגרתית ומחייבת כלל לא מובן מאיליו. אני לא יודע אם זה טוב או רע אבל זה בטוח מרתק.

להגיב על yiftah לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *