אלף מלים על: חינוך לדמוקרטיה? לא בבית ספרנו הדמוקרטי…

חסידי החינוך הדמוקרטי כלל אינם מוטרדים ממצבה של הדמוקרטיה הישראלית, או מכל מקום, אינם רואים קשר בין הדמוקרטיה לבין החינוך.
(פורסם לראשונה באתר 'העוקץ')

ידעתם שישראל היא המעצמה העולמית בתחום החינוך הדמוקרטי? לא סתם "מעצמה עולמית" אלא המעצמה העולמית. מספר אחד בלי כל מתחרים. טענה זו מתבססת על הנתונים שאני שואב (בתיווכו של האתר המצויין של "המכון לחינוך דמוקרטי

"), מן האתר הבינלאומי: Alterative Education Resource Organization.

 בריטניה נחשבת על ידי רבים למולדת הדמוקרטיה המודרנית. היא גם המדינה שבה נוסד בית הספר הדמוקרטי הראשון "סאמרהיל". והנה, בבריטניה (בת כ 60 מליון התושבים) פועלים היום שלושה בתי ספר דמוקרטיים. אחד לכל עשרים מליון תושבים.

צרפת היא מדינה בת כשישים וחמישה מליון תושבים. גם היא נחשבת בעיני רבים ל"אם הדמוקרטיה" (בזכות המהפכה הצרפתית המהוללת). אבל בצרפת יש רק שני בתי ספר דמוקרטיים. מעבר לאוקיינוס, בקנדה (32 מליון נפש) יש תשעה (אחד לכל שלושה וחצי מליון תושבים). בגרמניה (83 מליון נפש) יש שישה (אחד לכל ארבע-עשר מליון). בישראל יש קצת פחות משבעה וחצי מליון תושבים, ויש בה עשרים וארבעה בתי ספר דמוקרטיים. עשרים וארבעה. אלופי העולם. ללא ספק. במספרים מוחלטים של בתי-ספר, רק ארצות הברית, עם אוכלוסיה של קרוב לשלוש-מאות מליון, עוברת אותנו (שם יש 83 בתי ספר דמוקרטיים). אבל בהשוואה יחסית לגודל האוכלוסיה אנחנו במקום הראשון, והמקום השני לא רואה אותנו גם עם טלסקופ. בשום מדינה בעולם לא מתקרבים לסטנדרט הישראלי של בית ספר דמוקרטי אחד על כל 300 אלף תושבים! והנתון הזה עוד יותר מדהים אם זוכרים שהכל התחיל כאן רק לפני עשרים שנה, עם הקמתו של בית הספר הדמוקרטי בחדרה ב 1987.

 רגע, משהו כאן לא מסתדר… בשני העשורים האחרונים התדרדרה הדמוקרטיה הישראלית ממשבר למשבר עמוק ממנו (ממשלות האחדות, רצח רבין, סקטוריליזציה חברתית, ממשל בלי משילוּת, פוליטיקאים לא ראויים, אובדן אמון הציבור בפוליטיקה…). בדיוק באותן שנים ישראל הפכה למעצמה בתחום החינוך הדמוקרטי?

אבל אולי מה שנראה כמוזרות הוא בעצם הגיוני? אולי פריחתו של החינוך הדמוקרטי היא תוצאת פועלם של אנשי חינוך שנזעקו להציע תרופה למשבר הדמוקרטיה? אולי ניסו אבירי החינוך הדמוקרטי להעמיד מוסדות חינוך שיכשירו את התלמידים לאזרחות דמוקרטית טובה, כדי שבעתיד הקרוב, כשיהיו אזרחים צעירים, יתקנו את הדמוקרטיה הישראלית?

 זה היה יכול להיות הסבר יפה, אך למרבה הצער אין בו ממש. האמת היא שחסידי החינוך הדמוקרטי כלל אינם מוטרדים ממצבה של הדמוקרטיה הישראלית, או מכל מקום, אינם רואים קשר בין הדמוקרטיה לבין החינוך. אני יודע שזה נשמע מוזר, אז אגבה את דברי במובאות. הנה קישור למאמר משנת 2000 (?) של יעקב הכט (מייסדם של בית הספר הדמוקרטי בחדרה והמכון לחינוך דמוקרטי). המאמר הוא מעין מניפסט של החינוך הדמוקרטי. יש בו ביקורת נוקבת על מערכת החינוך ה"רגילה", אבל לא תמצאו בו מלת ביקורת על הדמוקרטיה הישראלית. גם לא תמצאו בו דברי שבח לדמוקרטיה. הדמוקרטיה בישראל פשוט לא מעניינת את הכותב. לכן, שיקומה של הדמוקרטיה כלל אינה מטרה של החינוך הדמוקרטי, לפי הכט. מטרות חינוך זה הן שתיים: "לסייע לתלמיד ליצור ולרכוש כלים שיעזרו לו בנסיון להגשים את מטרותיו" וחינוך לכבוד האדם (כפי שהוא מוגדר ב"מגילת זכויות האדם"). אכן מטרות ראויות. אך הקשר שלהן לדמוקרטיה רופף למדי. והנה קישור למסמך רשמי משנת 2000 של המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך (גם כאן ניכרת תביעת ידו של הכט). על פי המסמך, הדגשים של מדיניות הדמוקרטיזציה בבתי הספר צריכים להיות: חיזוק הדימוי העצמי של התלמיד, התמקדות בנקודות החוזק שלו, יחס אישי דיאלוגי ושיתוף קהילת בית הספר בעיצוב המוסד. במשפט אחד נאמר שם משהו על פדגוגיה ביקורתית והצורך בשינויים חברתיים (אילו למשל? אין תשובה). ועוד פיסקה מוזרה אומרת משהו עמום על אינטגרציה… דמוקרטיה? חינוך לדמוקרטיה? עיסוק חינוכי בהיסטוריה, בפילוסופיה ובפרקטיקה של הדמוקרטיה בעולם ובישראל וחיפוש פתרונות למשבר? לכך אין התיחסות במסמך שהכותרת המתנוססת מעליו היא "הכיוון דמוקרטיה".

והנה דוגמא מן העת האחרונה, המראה שלא הרבה השתנה. גם מאמר נמלץ זה של איש בית הספר הדמוקרטי בערד הוא בעיקרו ביקורת חריפה (ובעיני גם לא הגונה ביותר) על מערכת החינוך הממוסד. אף מילה על הדמוקרטיה הישראלית.

להשלמת התמונה יש לשים לב לכך שבבתי הספר הדמוקרטיים, כמו גם במסלולי ההכשרה של מורים לחינוך הדמוקרטי (בעיקר בסמינר הקיבוצים), אין כמעט שום עיסוק עיוני בתכני הדמוקרטיה, בפילוסופיה ובהיסטוריה שלה, בקונפליקטים ובפרובלמטיקות האופיניות לה. מה כן יש במוסדות הללו? בעיקר בחירות. הרבה מאוד בחירות. בחירות אישיות (מה ללמוד, האם ללמוד, מתי ואיך ללמוד) ובחירות מוסדיות (ב"פרלמנט" בית הספר). על פי החינוך הדמוקרטי, דמוקרטיה אינה דבר המצריך לימוד. דמוקרטיה היא חוויה. ועוד: יסודות חשובים וחיוניים של הדמוקרטיה, כגון: תחושת השתייכות לקולקטיב, אחריות לזולת, נכונות לפשרות ומעורבות בעניני הציבור, נסוגים אל הרקע או נעלמים כליל. במרכז הבימה ניצבת, כמעט בבדידות מזהרת הבחירה החופשית של הפרט.

 צריך להסביר לחסידי החינוך הדמוקרטי שהם מבלבלים בעצם בין דמוקרטיה וליברליזם, שהחינוך שהם מעניקים הוא אולי חינוך ליברלי אבל ספק אם הוא חינוך דמוקרטי. כדאי לברר איתם את מקומו הנכון של עקרון הבחירה האישית בתוך מכלול הערכים של הדמוקרטיה-הליברלית (צמד מושגים שאינם מלים נרדפות). אפשר גם להכנס אתם לדיון פדגוגי אודות האופן שבו צריך לחנך לבחירה חופשית (הנה קישור למאמר טוב בנושא). אבל בדיוק לצורך הדיונים האלה נחוצה העמקה תיאורטית במושג ה"דמוקרטיה", העמקה החסרה כל כך במוסדות החינוך הדמוקרטיים.

 אבל אולי בעצם אני מכביר מלים לריק? אולי כל הסיפור הדמוקרטי אינו אלא כסות אידאולוגית קלושה לפרוייקט הקמת חינוך פרטי (במימון ציבורי) לילדי עשירים? הרי פריחתם של בתי הספר הדמוקרטיים (כחלק מתופעה רחבה של בתי ספר פרטיים-במימון-ציבורי) התרחשה בדיוק בשנים שבהם הושלטה בישראל מדיניות כלכלית נאו-ליברלית, שכללה קיצוצים חוזרים ונשנים בתקציבי החינוך הציבורי. האם בתי הספר הדמוקרטיים הם בסך הכל "מיקלטים חינוכיים" לעשירים? אני רוצה להאמין שלא כך הדבר. לפחות לא עבור המנהלים, המורים, פרחי ההוראה ורבים מן ההורים של החינוך הדמוקרטי. אני רוצה להאמין לפחות שהם מאמינים בחשיבות הדמוקרטיה. לאחרונה מופיעות מגמות חדשות וחיוביות גם בקרב "המכון לחינוך דמוקרטי. נראה שקברניטי המכון ותלמידיו מנסים לענות לאתגר ולהוכיח שלא מדובר רק ב"חינוך לעשירים". אפשר שהמגמות הללו יחייבו אותנו בקרוב להערכה מחודשת, וחיובית יותר, של "המכון לחינוך דמוקרטי". ובכל זאת, אינני יכול להתעלם מדברי הוריה של מאי הקטנה, הלומדת בבית הספר הדמוקרטי "קהילה" בתל אביב (מתוך אתר TheMarker): "מאי היא ילדה מאוד אמנותית, אוהבת חיות ובעלת עולם נפשי עמוק, ומראש ידענו שלא בא בחשבון בית ספר רגיל, כי הוא יסרס אותה. בהתחלה חשבנו על בית הספר לטבע כי היא קשורה לחיות, אבל לא התקבלנו. אנחנו מאמינים בלהעצים את הביטחון העצמי של הילד ואז הלימודים יבואו לבד".

אתם מבינים? "טבע" "אמנות" או "דמוקרטיה"? זה לא באמת משנה. ממילא מה שחשוב זה שלא יסרסו את הילדה ולא יפגעו לה בבטחון העצמי… אה כן, צריך גם להזכיר שבית הספר הדמוקרטי "קהילה" גובה שכר לימוד של אלפיים שקל בחודש ומפעיל מנגנון סלקציה (מבחני כניסה). אל תאמר "דמוקרטיה", אמור "סגרגציה".

8 תגובות בנושא “אלף מלים על: חינוך לדמוקרטיה? לא בבית ספרנו הדמוקרטי…”

  1. לא ממש מסכים. כלומר הייתי שמח לו המערכת הדמוקרטית הישראלית היתה מעניקה לנו בתי ספר ראויים יותר ודמוקרטים יותר ללא ציונות יתרה (שכמובן מגיעה דרך המערכת הדמוקרטית הכללית באמצעות השרים הנבונים והנבחרים שלנו).

    השאלה היא איזה סוג דמקרטיה אתה מעדיף לספק לילדיך בתפישה האמיתית של מהותה. הדמוקרטיה הישראלית לא נותנת מענה לזה. גם לא בתי הספר האלו. שהרי הם לא יקבלו תקציבים מהמערכת הדמוקרטית שמעליהם.

    אבל אם שמים טוב לב לפרטים מגלים ילדים שגדלים עם הרבה תהיות ושאלות (בניגוד לעתים להוריהם ששלחו אותם כי רצו טבע אבל לא היה) שלא יהיה להם מענה בחברה הדמוקרטית הישראלית. הם ימצאו לבד את התשובות לעצמם.

    כמה כאלה כבר צמחו לנו ב-42 שנות הכיבוש במערכות הרגילות? כמה מאות?
    לא קשור, אבל קצת. אפילו גדעון לוי במאמרו למשאל עם היום בהארץ קורא לקיים במהרה טקס דמוקרטי שכזה. רק הוא שוכח להציע לנתינים הפלסטינים גם להשתתף בו.

    קשה קשה התפיסה הדמוקרטית האמיתית.

  2. נדמה לי שמונטי פייטון אמרו את זה הכי טוב:
    We're the People's Front of Judea!
    http://www.youtube.com/watch?v=gb_qHP7VaZE

    קשה לי קצת לא להגרר לדיון במתאם המפתיע בין מספר הקיבוצים העירוניים (ישראל שולטת!11!) למצב הדמוקרטיה בישראל.
    אבל אני אתאפק ואענה לעניין,

    אין ספק שבתי הספר הדמוקרטים נמצאים במקום בעייתי, מצד אחד מקיימים בתוכם קהילה שחורתת על דגלה שוויוניות וקבלת האחר ומצד שני יש תג מחיר לא נמוך לקהילה הזו.
    יש כמה מבחנים שראוי להפעיל על מנת לבחון אם התנועה הזו היא בסך הכל חינוך פרטי במסווה אחר.
    האם קהילת בתי הספר היא באמת קהילה שיוויונית ומקבלת?
    האם מתקיימים מבחני כניסה מסננים?
    האם יש שאיפה להוריד את המחיר, ושכר הלימוד נובע רק מהעובדה שאין תמיכה מערכתית?
    האם יש התייחסות לחברה בישראל בתכנים המועברים
    ועוד ועוד.

    צריך לזכור שלמרות שמדברים על בתי הספר הדמוקרטים בהכללה הרי שההבדלים בין שני בתי ספר דמוקרטים שונים יכולים להיות משמעותיים ובפרט במבחנים שהוגדרו למעלה

    עם זאת אם אני (באוביקטיביות כמובן) מנסה להפעיל אותם על בית ספר "קהילה" שבו לומדים ילדי נראה לי שהתוצאות מצביעות בבירור על כך שיש כאן הרבה מעבר לחנוך פרטי במסווה.

    האמת היא שלכל מי שמעורב בחינוך הדמוקרטי הדבר ברור מאליו,
    וכל המבחנים הללו רק באים לאפשר למישהו מבחוץ לאמוד את המצב

    הפוסט ,כמו הרבה דברים שנכתבים על החינוך הדמוקרטי, מרגיש קצת מנותק מהמציאות
    אני אצטט כמה משפטים (חלקם פטרנליסטים בצורה מענגת כמעט):
    "האמת היא שחסידי החינוך הדמוקרטי כלל אינם מוטרדים ממצבה של הדמוקרטיה הישראלית"
    "אין כמעט שום עיסוק עיוני בתכני הדמוקרטיה, בפילוסופיה ובהיסטוריה שלה, בקונפליקטים ובפרובלמטיקות האופיניות לה"
    "עיסוק חינוכי בהיסטוריה, בפילוסופיה ובפרקטיקה של הדמוקרטיה בעולם ובישראל וחיפוש פתרונות למשבר"

    הדמוקרטייה מצטיירת בעיני הכותב כמשהו מאוד מופשט וכבד ראש
    החינוך לדמוקרטייה בעיני מתחיל הרבה קודם ואינו גבה מצח וגם אינו מתיילד בדמות "בדידים בדמוקרטיה"

    הוא נמצא הרבה יותר לטעמי בהתמודדות יום יומית של אנשים קטנים בחיים משותפים, איך הם מקבלים את האחר או לפחות לא דורכים לו על הבהונות.

    לפחות אנחנו גומרים באקורד של תקווה:
    "אפשר שהמגמות הללו יחייבו אותנו בקרוב להערכה מחודשת, וחיובית יותר, של "המכון לחינוך דמוקרטי"
    ואכן כולי תקווה שהכוחות המצויינים של "The people front of Judea"
    יבצעו הערכה מחודשת של החינוך הדמוקרטי.
    הם יגלו שיש כאן הזדמנות חינוכית גדולה לאין שיעור מתוכנית לימודים מנותקת על הדמוקרטיה ועקרונותיה

    ולסיום – בית ספר קהילה גובה כ1350 ש"ח לחודש,
    17% מהשכר הולך למלגות פנימיות,
    30% מהקהילה מקבלת מלגות באחוזים משתנים
    בסוף שנה שעברה נערכה הצבעה במליאה האם להוריד שכר לימוד או להעלות את האחוז המוקצה למלגות והתקבלה ההצעה להעלות את את האחוז, לא פה אחד. דמוקרטייה זה לא פשוט.
    האתגר האמיתי שלנו – איך להגיע ל0 ש"ח שכר לימוד, בהנתן המשאבים הסטנדרטים שמקבל כל ביה"ס. כרגע המערכת לא טורחת לעמת אותנו עם האתגר הזה.

    אין מבחני כניסה.

    הד בר-ניסן
    הורה בביה"ס קהילה

  3. הבעיה בבתי הספר לדמוקרטיה היא עמוקה יותר: בית ספר, מעצם טיבו, לא יכול לחנך לדמוקרטיה, כי הוא מוסד לא דמוקרטי. הוא מוסד מנצל המבוסס על שליטה והעדר חופש.

    הילדים מוכרחים ללכת לבית הספר. אף אחד לא שואל אותם אם יש להם משהו יותר טוב לעשות עם הזמן שלהם מאשר להשתעמם. הדבר העיקרי שלומדים בבית הספר הוא הסתגלות לשלטון עריצות שבו החופש שלך תלוי ברצונם הטוב של המורים, ובמקרה הדמוקרטי, ברצונו הטוב של "הרוב". דמוקרטיה מבוססת, למיטב ידיעתי, על חירות הפרט. אם לאדם אין חופש לבחור איך ומה הוא מעדיף ללמוד, איך ילמד?

    בית ספר דמוקרטי הוא אוקסימורון.

  4. ליפתח שלום,
    למען ההוגנות עלי לציין שאני מנהלת "מדרשת אדם – המדרשה לחינוך לדמוקרטיה ולשלום" ויש מי שיטענו כי התגובה נכתבת בגלל התחרות הקיימת בין הארגונים על תחום החינוך לדמוקרטיה.
    ןעם זאת אני חשה מחוייבות עמוקה להגיב למאמרך.
    מאמר זה הוא לדעתי מאמר מצויין וחשוב כנגד מראית העין של החינוך הדמוקרטי של "המכון הדמוקרטי" של יעקוב הכט. ראוי להעמיק בניתוח התוכניות של המכון בו התחלת כדי להבין עד כמה צודקות טענותיך.
    המכון מלמד לדוגמה את התלמידים לקיים חוזים אישיים עם מוריהם ובבת ים אף עם העירייה על מימוש זכותם ללמוד. ראש העיר והתלמידים חותמים על חוזה ובו יש התחייבות ללמוד וללמד. כאילו לא מדובר בזכות אזרחית שאיננה דורשת שום חוזה ובוודאי לא אישי. התלמידים מתרגלים לחייהם בעולם העסקים . ספק לעומת זאת אם ילמדו במסגרת לימודי המכון על הזכות להתאגדות בכלל וזכויות עובדים בפרט ועל הבעייתיות הגדולה של חוזים אישיים.
    דוגמה זו היא רק אחת מני רבות המלמדת על כך שמדובר בחינוך אליטיסטי ניאו ליברלי.
    התלמידים גם לומדים " לתרום לקהילה", אך הם אינם לומדים להיאבק על זכויות ובוודאי שלא על אלו של זולתם.
    טענתך החשובה ביותר היא בנושא הבורות הנלווית לפעילות החינוכית האמורה.
    אולם כל אלו אינם אומרים מאומה על כך שאין לתמוך בחינוך דמוקרטי, אלא הם מלמדים על כך שהמכון אינו ראוי לשאת בתואר זה.
    למידת מושגי יסוד בדמוקרטיה הכרחית , כמו גם לימודי היסטוריה , מדע המדינה, פילוסופיה פוליטית ועוד. האזרח הדמוקרטי חייב לדעת על מה הוא מגן ולא מדובר כלל באינטואציות.
    עלי לציין שקיימים בתי ספר המקדמים תהליכים מסוג זה וחשוב שנכיר בחשיבות הפעולה אותה הם מקיימים.
    כך למשל תלמידי בתי הספר היסודיים בהרצליה ובשועפת, כמו גם גננות הבדואים בכפרים הלא מוכרים ובקריית גת לומדים באופן זה במדרשת אדם. בתום תהליך למידה של כשלוש שנים הם משנים את המערכת החינוכית שלהם. אולם שינוי זה מבוסס על ידע תיאורטי ואחר.
    חינוך דמוקרטי הוא בעל ערך רב וכך גם קידום תהליכים דמוקרטיים בבתי הספר, אולם המכון עליו אתה מדבר לא עוסק בכך. עליך להיות עם זאת זהיר ולא לשפוך את התינוק עם מי האמבט ולהמשיך ולתמוך בחינוך דמוקרטי, רציני, מבוסס ידע ומעמיק.
    חינוך מסוג זה אמור להדגיש השכלה רחבה באופן כללי.
    השכלה בתחומי הידע הקשורים לדמוקרטיה כמערכת ערכים וכצורת משטר.
    השכלה בנושאי חינוך באופן כללי והקשר שלהם לדמוקרטיה.
    ואחרון חביב , שינוי המערכת החינוכית ויצירת מעורבות אזרחית ביקורתית אל מול המשטר בישראל.
    עשייה זו אפשרית וראוי ללמוד מהניסיונות הקיימים בתחום.

    בברכה

  5. שלום אוקי.
    כבר שנים רבות שאני עוקב, ממרחק ובאופן לא סדיר, אחרי פעולתה של 'מדרשת אדם', ויש לי הערכה רבה כלפיך וכלפי המדרשה. שמחתי לפרסם את תגובתך ו"לארח" אותך בבלוג שלי.

    לגופם של דברים אומר: אין לי ספק שחינוך לדמוקרטיה הוא חשוב מאוד. ב'מדרשת אדם' עושים חינוך לדמוקרטיה. אבל 'חינוך לדמוקרטיה' אינו זהה עם 'חינוך דמוקרטי'. גם המדרשה שלכם נקראת "מדרשה לדמוקרטיה" ולא "מדרשה לחינוך דמוקרטי".

    ה"רוח החברתית" היא בעיני המבחן החשוב, היא המבחינה בין דמוקרטיה אמיתית לבין נאו-ליברליזם בתחפושת, והיא באה לידי ביטוי בהרבה מאוד מאפיינים שבהם הפעילות שלכם ב'אדם' שונה מאוד מן הנעשה ב'בתי הספר הדמוקרטיים'.

    לצערי, מושג 'החינוך הדמוקרטי' מזוהה היום בשיח הציבורי עם הזרם החינוכי שהובילו עמותות ההורים המתבדלים תחת המטריה האידאולוגית של יעקב הכט, ולא עם המלאכה החינוכית של מדרשת אדם ומוסדות דומים לה. ככל שידיעתי מגעת, כך הם גם פני הדברים בעולם הרחב.

    אני מאחל לך ולמדרשה שאת עומדת בראשה שתמשיכו בפעילותכם החינוכית החשובה.

    בקרוב (בחודש ספטמבר) אפרסם כאן באתר מאמר חדש ומקיף אודות החינוך הדמוקרטי. המאמר יעסוק בסוגיה באופן מעמיק יותר מן הפוסט שעליו הגבת, אבל אומר מראש שהשורה התחתונה לא תשתנה: החינוך הדמוקרטי – או מכל מקום, בתי הספר הדמוקרטיים המוקמים בישראל בשנים האחרונות – אינם חינוך לדמוקרטיה אלא פרוייקט בדלני נאו-ליברלי.

    כל טוב ותודה על התגובה

    יפתח

  6. כדי ללמוד דמוקרטיה – וכדי לשפר אותה – חייבים להתנסות בה !

    רבות מדובר בימים אלה על החשיבות ללמד ערכים דמוקרטיים בבתי הספר הממלכתיים שלנו. נראה שבעלי טורים בעיתונים, איגודים מקצועיים למורים, ארגונים ציבוריים, ואנשים בעלי השקפה לאזרחות טובה מבחינים פתאום שהנוער שלנו גדל בור ובלתי מחויב לעקרונות הנעלים עליהם מבוססת המדינה שלנו.

    אומנם אני מסכים לגמרי שקיימת בעיה, חוששני שהתרופה המוצעת — יותר שיעורים באזרחות ו/או ב"דמוקרטיה", לרבות לימוד מגילת העצמאות — היא לא יותר טובה מהמחלה. מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמתיים הוא לדבר עליהן? האם מישהו באמת מאמין שלכפות על ילדים לעבור עוד קורס ישיג יעדים משמעותיים אמתיים? אנחנו איננו יכולים אפילו להביא את הילדים שלנו לקרוא או לכתוב או לעשות חשבון כהלכה, למרות אינסוף השעות של מאמץ בכיתה. האם נהפוך אותם למגני החופש והדמוקרטיה על ידי התאמת תכנית הלימודים פעם נוספת?

    העובדה הפשוטה היא שילדים אינם מחויבים לעקרונות דמוקרטיים, או לחופש מדיני, או למגילת העצמאות, או לחוקי היסוד של המדינה, כי הם בעצמם אינם מתנסים באף אחד מהנושאים הנעלים האלה בחיי היומיום שלהם, ובייחוד, בבתי הספר שלהם. לילדים אין זכויות בבית הספר, הם אינם משתתפים בקבלת החלטות משמעותית בבית הספר (אפילו כאשר ההחלטות משפיעות במישרין על חייהם), כמו כן, אין להם חופש להגדרה עצמית בבית הספר. למעשה, בתי הספר הם דגמים של אוטוקרטיה — לפעמים נדיבים, לפעמים אכזריים, ותמיד בהתנגשות ישירה עם העקרונות עליהם מבוססת המדינה שלנו.

    כמה ריקים מתוכן נשמעים כל השעורים האלה באזרחות ובהיסטוריה בבתי הספר, כאשר קהל שבוי של תלמידים אשר חלק גדול מאותה מגילת העצמאות ומאותם חוקי היסוד של המדינה כלל אינו חל עליו, חוגג, בכיתה אחרי כיתה, את שנת ה-62 למדינה!

    הדרך להבטיח שלאנשים בני כל הגילים תהייה מחויבות עמוקה ל"דרך הדמוקרטית" היא להפכם לשותפים מלאים בה. נהפוך את בתי הספר שלנו לדמוקרטיים, ניתן לילדינו את חופש הבחירה ואת זכויות האזרח הבסיסיות בבתי הספר, ולא תהיה להם בעיה להבין מה משמעותם של הסובלנות, של כבוד האדם, של המודעות העצמית, ושל האחריות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.