הקיבוץ כאוטופיה מודרנית, סדרת הרצאות מוקלטת. הרצאה ראשונה: "אוטופיה מה זה?"

בחורף האחרון שודרה בגלי צה"ל (במסגרת האוניברסיטה המשודרת) סדרת הרצאות שלי בנושא "הקיבוץ כאוטופיה מודרנית"). הסדרה בוחנת, מכיוונים שונים, את הקשר שבין הקיבוץ לבין המושג "אוטופיה" ומנסה להשיב על השאלות: האמנם היה הקיבוץ אוטופיה? באיזה מובן? והאם האוטופיה הקיבוצית הגיעה לקיצה?

אורך כל הרצאה הוא כעשרים דקות, ומשקל קבצי ההרצאות – בין שלושים לארבעים מ"ב כל אחד.

ההרצאה הראשונה, "אוטופיה מה זה?" עוסקת במקורו של המושג "אוטופיה", בתולדותיו ובמשמעותו.

להאזנה/הורדה לחץ כאן


מרקס והאידאולוגיה

על תפיסת האידאולוגיה של מרקס ושל מרקסיסטים אחריו. משהו לכבוד האחד במאי הקרב ובא

מה תפקידה החברתי או הפוליטי של האידאולוגיה[1] לפי מרקס?

פרשני מרקס לרוב משיבים על השאלה כך: האידאולוגיה מאפשרת למעמד השולט להסוות מעיני ההמונים את הניצול והדיכוי שבבסיס הסדר החברתי-כלכלי, וכך למנוע, או להחליש, את המוטיבציות המהפכניות לשינוי המצב. האידאולוגיה היא, איפוא, בעצמה אמצעי דיכוי: היא אחד הכלים שבאמצעותם שומר המעמד השליט על שלטונו.

להמשיך לקרוא מרקס והאידאולוגיה

רוּסוֹ: הקִדמה כמלכודת

אני שמח לבשר על צאתו לאור, בהוצאת מאגנס, של ספרי החדש "רוסו: הקִדמה כמלכודת" פרטים בפוסט או באתר ההוצאה

אני שמח לבשר על צאתו לאור, בהוצאת מאגנס, של ספרי החדש "רוסו: הקדמה כמלכודת".

להלן הפרטים.

רוסו: הקִדמה כמלכודת

מאת יפתח גולדמן
מו"ל: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס

רוסו: הקדמה כמלכודת
לחץ להגדלת תמונת הכריכה

האם תהליך הקִדמה החריב את חירותם הטבעית של בני האדם ואת אושרם הראשוני, או שמא רק באמצעותו יוכלו להגשים את חירותם?

ז`ן ז`ק רוסו מוכר כהוגה דעות פרדוקסלי שהפילוסופיה שלו נדמית לא פעם כסותרת את עצמה. השקפותיו הפוליטיות היו מקור השראה לדמוקרטיה המודרנית אבל גם למשטרים טוטליטריים. רוסו מציג תמונה מורכבת, כפולת פנים, כמעט בכל נושא שבו עסק. הפרדוקסליות שלו באה לידי ביטוי גם ביחסו אל שאלת הקִדמה והקשר בינה לבין חירות האדם. רוסו טוען, מחד גיסא, שתהליך הקִדמה החריב את חירותם הטבעית של בני האדם ואת אושרם הראשוני. מאידך גיסא הוא טוען שרק באמצעות תהליך היסטורי של קִדמה יוכלו בני האדם להגשים את חירותם הלכה למעשה. האם רוסו סותר את עצמו?

בספר רוסו: הקִדמה כמלכודת מנסה המחבר להראות שלא כך הדבר. רוסו אכן החזיק בשתי הטענות, אולם הן ארוגות אצלו במערך דיאלקטי, שבו היסודות הסותרים-לכאורה שלובים זה בזה, מבנים זה את זה ומעצבים זה את זה. הקִדמה, על פי רוסו, אכן החריבה את החירות הטבעית של האדם, אבל דווקא משום כך רק באמצעותה אפשר לכונן מחדש את החירות כחירות אזרחית. הכינון מחדש של החירות אינו מובטח; בני האדם צריכים לכוון לשם כך את הקִדמה, להנחותה, ולא לצעוד בעקבותיה כעיוורים. כל עוד נמנעים בני האדם מלאחוז באופן מודע בהגה הקִדמה, היא תישאר תהליך של דיכוי ולא של שחרור. בחשיפתו את הקו האפל שבתהליך הקִדמה מראה יפתח גולדמן כי רוסו חורג מן אופטימיזם שאפיין את הפילוסופיה הפוליטית של המאות השמונה עשרה והתשע עשרה. נוסף על כך, על ידי עימות הגותו של רוסו עם הגותם של מרקס ושל אנשי אסכולת פרנקפורט מראה המחבר כי אפשר למצוא אצל רוסו יסודות של התאוריה הביקורתית שעלתה לגדולה במאה העשרים, ובעיקר שילוב דיאלקטי בין נאמנות לערכי הנאורות ולאידאת הקִדמה מזה ויחס פסימי וספקני כלפיהן מזה.

בדף הספר באתר ההוצאה אפשר גם להוריד קובץ פי.די.אף. עם תוכן העניינים והמבוא (ניסיתי להדביק את הקובץ כאן אבל לא מצאתי איך עושים זאת. אם מישהו פחות מאותגר-אינטרנט ממני יכול ללמדני, אשמח).

תורת החיים של הקיבוץ

העדרה של "תורה" מחייבת היה אחד ממקורות הכוח של הקיבוץ, שנבנה כהווית חיים גמישה, מגיבה ומתפתחת. אולם בהשתנות התנאים ההיסטוריים, הפך העדר זה מיתרון לחסרון. הקיבוץ מצא עצמו בלתי מחוסן בפני ההתקפה הדורסנית של הקפטיליזם הישראלי החדש. האם יצליחו הקיבוצים השיתופיים שעוד נותרו ליצור לעצמם "תורת חיים" מחסנת?
(פורסם לראשונה בגליון 47 של "חברה", נובמבר 2010)

 

מאז ראשיתו עורר הקיבוץ מבוכה ובלבול בקרב אקדמאים ותאורטיקנים של הסוציאליזם. החיבור האמיץ שבין סוציאליזם ללאומיות, שהציג הקיבוץ בראשית דרכו, נראה (לפחות מנקודת מבט תאורטית מופשטת) כאיחוד בין שני אגפיה של סתירה. תפיסה פשטנית משהו של תורת מרקס הביאה הוגים מסוימים לקבוע שסוציאליזם ולאומיות הם תרתי דסתרי. הקיבוץ לא יכול להיות משרתם של שני האדונים. מכאן קצרה היתה הדרך למסקנה שהקיבוץ משרת בפועל את הגברת "ציונות" ורק מתחזה להיות גם משרתו הנאמן של האדון "סוציאליזם". בשנים הבאות, השתלבותה של הכלכלה הקיבוצית בסדר הקפיטליסטי שהתהווה בישראל, והכנסת העבודה השכירה אל המפעלים הקיבוציים ואף אל ענפי השירותים, הקלו עוד יותר את מלאכתם של המקטרגים: לא סוציאליזם יש כאן, אלא, לכל היותר, שותפות-של-מנצלים.

להמשיך לקרוא תורת החיים של הקיבוץ

סוציאליזם קהילתי – נסיון לתיאור

אני סוציאליסט קהילתי. אני שותף לאחרים שהם סוציאליסטים קהילתיים. בדברים הבאים אנסה להסביר באורח תמציתי מהו סוציאליזם קהילתי.
אדגיש: לא אציג כאן את קווי היסוד של הסוציאליזם הקהילתי אלא את קווי המתאר שלו. כלומר: אדבר פחות על יסודותיו התיאורטיים של הסוציאליזם הקהילתי (ועל הדרך מהנחות-היסוד אל המסקנות המעשיות) ואסתפק, במסגרת זו, בתיאור מאפייניו העיקריים.

אני סוציאליסט קהילתי. אני שותף לאחרים שהם סוציאליסטים קהילתיים. בדברים הבאים אנסה להסביר באורח תמציתי מהו סוציאליזם קהילתי.

אדגיש: לא אציג כאן את קווי היסוד של הסוציאליזם הקהילתי אלא את קווי המתאר שלו. כלומר: אדבר פחות על  יסודותיו התיאורטיים של הסוציאליזם הקהילתי (ועל הדרך מהנחות-היסוד אל המסקנות המעשיות) ואסתפק, במסגרת זו, בתיאור מאפייניו העיקריים.

את הדברים הבאים אין לקרוא כהגדרה לסוציאליזם הקהילתי. הגדרות מזמינות בדרך-כלל ויכוחים סמנטיים משמימים. הטענות שיוצגו כאן מְכַוְּנוֹת אל התוכן ואל המהות של הסוציאליזם הקהילתי. אקווה שיהיה בהן כדי לעורר דיון תוכני ומהותי.

להמשיך לקרוא סוציאליזם קהילתי – נסיון לתיאור

מה הישראלים רוצים

מחקר שנערך באוניברסיטת בן גוריון מגלה שבישראל יש תמיכה נרחבת בקיומה של מדינת-רווחה אוניברסלית. כיצד אפשר להסביר את האנומליה הישראלית שבה דעת-הקהל היא סוציאל-דמוקרטית והשלטון (הנבחר) הוא נאו-ליברלי? וגם: מה יכולים סוציאל-דמוקרטים ישראלים לעשות אל מול האנומליה הזאת?
פורסם באתר "עבודה שחורה"

אל תיבת האינבוקס שלי הגיע מאמר מעניין שכותרתו "מדינת הרווחה, מדיניות ציבורית ודעת הקהל: ישראל 2008", הכותבים הם ניסים כהן, שלמה מזרחי ופני יובל. חיפוש קצר באינטרנט העלה שהמאמר התפרסם בכתב העת של המוסד לביטוח לאומי "בטחון סוציאלי" בחודש מרץ האחרון (כתב העת מופיע גם במהדורה מקוונת ואפשר לקרוא את המאמר כאן). עוד גיליתי שהמחקר, שעליו מבוסס המאמר, נערך באוניברסיטת בן גוריון ופורסם על ידה כ"נייר מחקר" לפני שנתיים. שלא כפי שמשתמע משמו, המחקר לא בדק את תפקודה של מדינת הרווחה הישראלית וגם לא את מדיניות הממשלה בנושא זה, אלא רק את דעת הקהל של הישראלים. הוא בדק, בעצם, מה הישראלים רוצים.

להמשיך לקרוא מה הישראלים רוצים

ליקוי מאורות התבונה מאת מקס הורקהיימר

על הספר "ליקוי מאורות התבונה" מאת מקס הורקהיימר שיצא לאחרונה בתרגום לעברית

הוצאת "שלם" הוציאה לאחרונה תרגום לעברית של הספר "ליקוי מאורות התבונה"
("Eclipse of Reason")  מאת מקס הורקהיימר. ביום חמישי שעבר התקיים באוניברסיטת תל אביב כנס לכבוד הספר. את ספרו של הורקהיימר פגשתי לפני שנים (אז בגרסתו האנגלית) בקורס של פרופסור משה צוקרמן (שהיה אחד מן הדוברים כנס בשבוע שעבר). את הפרק הראשון של החיבור לימדתי בכמה הזדמנויות לתלמידי תואר ראשון בפילוסופיה. טוב הדבר ש"מרכז שלם" החליט לתרגם את ספר זה, שנכתב בשנת 1947 (והתבסס על סדרת הרצאות משנת 1944), והרלוונטיות שלו לזמננו מוטלת לכאורה בספק. מקס הורקהיימר, מי שהיה מנהלו השלישי של "המכון למחקר חברתי" בפרנקפורט (שסביבו התגבשה "אסכולת פרנקפורט"), נחשב לפעמים, ולא בצדק, לאינטלקטואל מן השורה השניה, אדם שהצטיין יותר באדמיניסטרציה ובגיוס כספים מאשר בהגות תיאורטית, או כשותפו הצנוע של אדורנו הענק (כמה מהדוברים בכנס באוניברסיטת תל אביב התבלבלו שוב ושוב ואמרו "אדורנו" במקום הורקהיימר). לדעתי, הערכה זו אינה עושה צדק עם הורקהיימר (ואולי גם לא עם אדורנו).

להמשיך לקרוא ליקוי מאורות התבונה מאת מקס הורקהיימר

לעשות חיים

על משמעות אפשרית אחרת לביטוי "לעשות חיים", ועל כך שהסוציאליזם צריך ללמוד לעשות חיים

– אני הולך מחר להופעה של מאיה בוסקילה…

– תעשה חיים!

מניין קיבל צירוף המלים "לעשות חיים" את משמעותו הנפוצה כ "to have fun"? מדוע מתקשר הביטוי הזה דווקא עם סוגי הנאות שאינן כרוכות במאמץ פיסי או מחשבתי, ושיש בהן, בדרך כלל, מעט מאוד "עשיה"?

הנה כמה משמעויות אפשריות אחרות:

להמשיך לקרוא לעשות חיים

גיבור

היום לפני שנה הנחית הטייס צ'סלי סלנברגר (Sullenberger) את מטוס האירבוס שלו, בטיסת "יו.אס. אירוויז" מספר 1549, על נהר ההאדסון. כנגד כל הסיכויים, סלנברגר ביצע באופן מושלם נחיתת חירום על המים. שעה קלה אחר-כך חולצו כל 155 הנוסעים ואנשי הצוות אל חוף מבטחים. בדברים הבאים אנסה לבדוק מה יש בעצם בסיפור הזה. מדוע אנחנו מגיבים אליו(ואל סיפורים דומים לו) בעוצמה רגשית גדולה כל כך.
כן. התשובה תהיה קשורה (גם) בקפיטליזם…

היום לפני שנה הנחית הטייס צ'סלי סלנברגר (Sullenberger) את מטוס האירבוס שלו, בטיסת "יו.אס. אירוויז" מספר 1549, על נהר ההאדסון. מנועיו של המטוס חדלו לפעול דקות ספורות לאחר ההמראה,  בגלל מפגש עם להקת אווזי בר. כנגד כל הסיכויים, סלנברגר ביצע באופן מושלם נחיתת חירום על המים. שעה קלה אחר-כך חולצו כל 155 הנוסעים ואנשי הצוות אל חוף מבטחים.

אני ודאי לא האדם היחיד שהסיפור הזה הביא אותו להתרגשות עד כדי רעד. בדברים הבאים אנסה לבדוק מה יש כאן בעצם; מדוע אנחנו מגיבים לסיפור הזה (ולסיפורים דומים לו) בעוצמה רגשית גדולה כל כך. אמנה ארבע סיבות, לאו דווקא לפי סדר חשיבותן.

להמשיך לקרוא גיבור

על תופעה(?) ישראלית(?) חדשה(?): חברים ובני משפחה היוצרים "קהילות שכנים"

נטלי גרויסמן, כתבת העתון "כלכליסט" פנתה אלי לצורך כתבה שהכינה על תופעה ישראלית חדשה: קבוצות של חברים או בני משפחה העוברים לגור בשכנות זה לזה ויוצרים דפוסים חדשים של קהילתיות. היא שלחה לי שש שאלות שעליהן עניתי בהרחבה יתירה. בסופו של דבר רק משפט אחד או שניים מכל מה שאמרתי נכנס לכתבה. ומה יעלה בגורלו של הטקסט כולו? ברגעים כאלה אדם אומר לעצמו: טוב שיש לי אתר אינטרנט…

נטלי גרויסמן, כתבת העתון "כלכליסט" פנתה אלי לצורך כתבה שהכינה על תופעה ישראלית חדשה: קבוצות של חברים או בני משפחה העוברים לגור בשכנות זה לזה ויוצרים דפוסים חדשים של קהילתיות. היא שלחה לי שש שאלות שעליהן עניתי בהרחבה יתירה. בסופו של דבר רק משפט אחד או שניים מכל מה שאמרתי נכנס לכתבה (את הכתבה של גרויסמן אפשר למצוא  כאן ואת הדברים שלי כאן). ומה יעלה בגורלו של הטקסט כולו? ברגעים כאלה אדם אומר לעצמו: טוב שיש לי אתר אינטרנט…

להמשיך לקרוא על תופעה(?) ישראלית(?) חדשה(?): חברים ובני משפחה היוצרים "קהילות שכנים"