מחבר: yiftah

תיקון והבהרה:
אימיילים, תגובות בבלוג, שיחות טלפון ושיחות פנים אל פנים שנהלתי במהלך הימים שעברו מאז פרסום הפוסט הבהירו לי היטב את אופיים המפוקפק מאוד של "המכון לאסטרטגיה ציונית" ותנועת "אם תרצו".
לכן חשוב לי להבחין באופן ברור בין שתי טענות המופיעות בערבוביה במאמרי ובמה שכתבתי בתגובות שלהלן:
א) הטענה ש"המכון לאסטרטגיה ציונית" ו"אם תרצו" צודקים בביקורת שלהן על האקדמיה – אני חוזר בי במוצהר מטענה זו.
ב) הטענה שהעמדה הפוסט/אנטי-ציונית הרווחת באקדמיה מזיקה לחקר האמת, לביקורת הציונות ולסיכויי קיומו של קשר פורה בין אקדמיה פרוגרסיבית וציבור פרוגרסיבי (ופוליטיקה פרוגרסיבית). – בטענה זו, שהיא עיקר מאמרי, אני מחזיק במלוא תוקפה ואף מוסיף עליה:
ג) העמדה הפוסט/אנטי-ציונית מקלה על מלאכתם של גורמים פרוטו-פשיסטיים כמו "המכון לאסטרטגיה ציונית" ותנועת "אם תרצו".
יום ראשון, 22/8/2010

"המכון לאסטרטגיה ציונית" פרסם לאחרונה דו"ח מקיף בנושא "פוסט-ציונות באקדמיה". הדו"ח מלמד על קיומה של הטייה פוסט-ציונית או אנטי-ציונית מובהקת במרבית הקורסים הנלמדים באוניברסיטאות ארצנו בפקולטות למדעי החברה והרוח. מחברי הדו"ח מבטיחים לפרסם נוסח מקיף עוד יותר בחודש אוקטובר, ולצרף אליו גם המלצות מעשיות.

להמשיך לקרוא הריב עם הפקולטות

אני סוציאליסט קהילתי. אני שותף לאחרים שהם סוציאליסטים קהילתיים. בדברים הבאים אנסה להסביר באורח תמציתי מהו סוציאליזם קהילתי.

אדגיש: לא אציג כאן את קווי היסוד של הסוציאליזם הקהילתי אלא את קווי המתאר שלו. כלומר: אדבר פחות על  יסודותיו התיאורטיים של הסוציאליזם הקהילתי (ועל הדרך מהנחות-היסוד אל המסקנות המעשיות) ואסתפק, במסגרת זו, בתיאור מאפייניו העיקריים.

את הדברים הבאים אין לקרוא כהגדרה לסוציאליזם הקהילתי. הגדרות מזמינות בדרך-כלל ויכוחים סמנטיים משמימים. הטענות שיוצגו כאן מְכַוְּנוֹת אל התוכן ואל המהות של הסוציאליזם הקהילתי. אקווה שיהיה בהן כדי לעורר דיון תוכני ומהותי.

להמשיך לקרוא סוציאליזם קהילתי – נסיון לתיאור

(את הדברים האלה אני כותב ביום שלישי בשמונה בערב. אני מעז לפרסם אותם עכשיו למרות שכבר מחר, במשחק נגד ספרד, הכל עלול להשתנות. ככה זה כשמנסים לכתוב על כדורגל. פילוסופיה, פוליטיקה וסוציולוגיה הן בדרך כלל מעט יותר יציבות).

כולם שונאים את גרמניה.

אבל למה, בעצם, אנחנו שונאים את גרמניה?

להמשיך לקרוא גרמניה האחרת (משהו על כדורגל)

Genuine liberalism, which sprang from the philosophy of Enlightenment, has always been suspicious about community. Universalism, and in particular the universality of moral judgments, was one of the achievements of the Enlightenment, and an essential element of Liberal thought. Such Universalism is manifested in political statements such as the American Declaration of Independence and the French Declaration of the Rights of Man and of the Citizen, as well as in philosophical essays written by thinkers such as Locke, Rousseau and Kant. Universal morality, according to liberal tradition, cannot recognize any community other than the community of all mankind. The concrete group demands of its members a particular loyalty, which subverts universalism; it is a partition between the individual and the universal.

להמשיך לקרוא Community and the Universal / Yiftah Goldman

בשבוע שעבר ראיתי חדשות בטלויזיה.

זה לא  היה מתוכנן – חשבתי שכבר הגיעה שעת המשחק של ברזיל נגד צפון-קוריאה, והסתבר שהקדמתי. בלית ברירה בהיתי במסך, ו"עודי בוהה עבר לי קור בעצמות" – על המרקע נראתה שורת האייטמים הבאה:

"המדינה נכשלה בשיקומם של מפוני גוש קטיף" קבע דוח של ועדת חקירה בראשות השופט יהושע מצא.

אני ממש לא אוהב את אנשי גוש קטיף. לא אהבתי אותם לפני הפינוי, לא במהלכו וגם לא לאחריו. ובכל זאת לא יכולתי אלא לתמוה: איזו תועלת צומחת לחברה בישראל מכך שהמפונים נשארים בלתי משוקמים באתרי מגורים זמניים ובלא פרנסה? למה זה מועיל פרט לרגש הפרימיטיבי ביותר של שמחה לאיד?

להמשיך לקרוא קורבנות הצדקה

אל תיבת האינבוקס שלי הגיע מאמר מעניין שכותרתו "מדינת הרווחה, מדיניות ציבורית ודעת הקהל: ישראל 2008", הכותבים הם ניסים כהן, שלמה מזרחי ופני יובל. חיפוש קצר באינטרנט העלה שהמאמר התפרסם בכתב העת של המוסד לביטוח לאומי "בטחון סוציאלי" בחודש מרץ האחרון (כתב העת מופיע גם במהדורה מקוונת ואפשר לקרוא את המאמר כאן). עוד גיליתי שהמחקר, שעליו מבוסס המאמר, נערך באוניברסיטת בן גוריון ופורסם על ידה כ"נייר מחקר" לפני שנתיים. שלא כפי שמשתמע משמו, המחקר לא בדק את תפקודה של מדינת הרווחה הישראלית וגם לא את מדיניות הממשלה בנושא זה, אלא רק את דעת הקהל של הישראלים. הוא בדק, בעצם, מה הישראלים רוצים.

להמשיך לקרוא מה הישראלים רוצים

הוצאת "שלם" הוציאה לאחרונה תרגום לעברית של הספר "ליקוי מאורות התבונה"
("Eclipse of Reason")  מאת מקס הורקהיימר. ביום חמישי שעבר התקיים באוניברסיטת תל אביב כנס לכבוד הספר. את ספרו של הורקהיימר פגשתי לפני שנים (אז בגרסתו האנגלית) בקורס של פרופסור משה צוקרמן (שהיה אחד מן הדוברים כנס בשבוע שעבר). את הפרק הראשון של החיבור לימדתי בכמה הזדמנויות לתלמידי תואר ראשון בפילוסופיה. טוב הדבר ש"מרכז שלם" החליט לתרגם את ספר זה, שנכתב בשנת 1947 (והתבסס על סדרת הרצאות משנת 1944), והרלוונטיות שלו לזמננו מוטלת לכאורה בספק. מקס הורקהיימר, מי שהיה מנהלו השלישי של "המכון למחקר חברתי" בפרנקפורט (שסביבו התגבשה "אסכולת פרנקפורט"), נחשב לפעמים, ולא בצדק, לאינטלקטואל מן השורה השניה, אדם שהצטיין יותר באדמיניסטרציה ובגיוס כספים מאשר בהגות תיאורטית, או כשותפו הצנוע של אדורנו הענק (כמה מהדוברים בכנס באוניברסיטת תל אביב התבלבלו שוב ושוב ואמרו "אדורנו" במקום הורקהיימר). לדעתי, הערכה זו אינה עושה צדק עם הורקהיימר (ואולי גם לא עם אדורנו).

להמשיך לקרוא ליקוי מאורות התבונה מאת מקס הורקהיימר

רציתי לפרסם את הרשימה הזאת, אבל לא מצאתי לה מועד מתאים. העשור למותו של חנוך לוין חלף בקיץ שעבר ואת תאריך יום ההולדת שלו פספסתי בדצמבר. בלית ברירה נסתפק בזה: לפני 38 שנים בדיוק, בחודש מרץ 1972, הוצג המחזה "חפץ" לראשונה (בתאטרון חיפה).

כשמדברים על המחזאי חנוך לוין, צריך בעצם לדבר על שני מחזאים. שכן, במכלול היצירה הדרמטית העניפה של לוין ניתן לזהות שתי מגמות ברורות. מחזותיו מתחלקים לשני סוגים מנוגדים, עם מעט מאוד חריגים או "מקרים מעורבים".

להמשיך לקרוא חנוך לוין: עליבות וטרגדיה

"מגילת אסתר" היא אולי הטקסט המוזר ביותר במקרא. מה זה הסיפור הזה? מעשיה עממית? טרגדיה או קומדיה? (או אולי פארסה?). ומי הוא הגיבור? יהודי החצר המסרסר באחייניתו היפה בהרמון המלך? או אולי האחיינית עצמה , המוציאה אל הפועל תכנית מחושבת של פיתוי ופיתול וחיסול? ומה נגיד על העלילה? גיבוב משונה של נסיבות מקריות ושרירותיות למחצה, הנושאות על גבן סיפור מעשה אבסורדי המתחיל במשתה ומסתיים במשתה, ובאמצע תחרות מלכת-יופי, פרובוקציות בחצר הארמון, תכנית השמדה וביטולה וטבח לקינוח…

השאלה הקשה מכולן היא כמובן: איך ולמה מצא הטקסט הזה את דרכו אל התנ"ך? על שאלה זו לא אענה כאן. אינני יודע מי כתב את המגילה, מי החליט לקדש אותה ומאילו סיבות. אבל אנסה לומר משהו על חשיבותו של הסיפור הזה. אנסה להראות שהמגילה דוברת אלינו בלשון שונה מיתר ספרי התנ"ך, שהיא אולי הטקסט הקרוב אלינו ביותר, הרלוונטי ביותר עבורנו כאנשים מודרניים. 

להמשיך לקרוא גלות ומלכות במגילת אסתר