רשימות על פילוסופיה, סוציאליזם, חברה, תרבות וחינוך
פרק זה אנחנו מתחילים את הדיון על המרקסיזם של אחד האנשים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של המאה העשרים: ולדימיר איליץ' אוליאנוב, המוכר בפי כל בכינוי לנין. נבחן את האופן שבו לנין מפרש את מרקס, ובעיקר את האופנים שבהם הוא מתרחק ממרקס. בסיום הדיון (לא בפרק הנוכחי) ננסה להוציא משפט: האם המרקסיזם-לניניזם הוא בכלל מרקסיזם?
התשובה, כצפוי, תתגלה כמורכבת…
בפרק זה נבחן את יחסו של מרקס אל תופעות "כמו קיבוציות" שהיו קיימות בזמנו. באופן זה ננסה להשיב (בזהירות רבה) לשאלה "מה היה מרקס אומר על הקיבוץ".
בתמונה: שתי קבוצות של חלוצים
זהו הפרק הראשון מתוך שניים שבו אנחנו בוחנים את היחסים המורכבים שבין מרקס והקיבוץ. נגלה שאלה יחסים מוזרים, ולא רק בגלל העובדה שאחד הצדדים ביחס הלך לעולמו כמעט שלושים שנה לפני שנולד הצד השני.
הפרק ה-24 של הקפיטל הוא לכאורה סיומו ה"טבעי" של החיבור. אז מה עושה שם הפרק ה-25?
בפרק זה של הפודקסט על מרקס אנחנו קוראים בפרק העשרים וארבע של הספר הראשון של הקפיטל, ומבררים יחד עם מרקס את חידת "ההצבר המתקרא ראשוני".
בפרק זה אני ממשיך את הדיון במשנותיהם של מרקס ודרווין, ועומד על נקודות הדמיון המהותיות, ועל ההבדלים המהותיים לא פחות. אני נעזר לא מעט בפרידריך אנגלס, וגם מספר בקיצור נמרץ על ה"נארודניקים". כמו כן נפגוש דמות מעברו של הפודקסט על מרקס: הארכיאולוג ויר גורדון צ'יילד שטבע את הבטוי "המהפכה הנאוליתית".
בפרקים ה 45 וה 46 של הפודקסט על מרקס נבחן את הקשרים שבין מרקס ודרווין, ובין התיאוריות הגדולות שלהם שנוצרו כמעט באותו זמן.
ברוכים הבאים לעונה השלישית של הפודקסט על מרקס!
לא הצלחתי למצוא תמונה ממש מתאימה…
הֵם בָּאוּ מִן הַמֶּרְחָבִים
וַאֲנִי בִּשְׂדֵה נַחֲלָתִי הַקְּטַנָּה
מוֹנֶה הַכּוֹכָבִים
אֲשֶׁר בִּשְׁמֵי נַחֲלָתִי הַקְּטַנָּה
לְעוֹלָם אֵינָם כָּבִים.
הֵם בָּאוּ בּוֹטְחֵי נִצָּחוֹן
וּפָתְחוּ עִמִּי סְחוֹר-סְחוֹר
וְהָיָה דְּבָרָם סָתוּם בְּאָזְנַי
וּמְאוּם לֹא יָדַעְתִּי לִפְתֹּר
כִּי מֵאָז בָּחַרְתִּי
בְּנַחֲלָתִי הַקְּטַנָּה
אֵין לִי עוֹד לִבְחֹר.
(מתוך: שיר-עם, אמיר גלבע)
מריה גִּימְבּוּטָס היתה ארכאולוגית, חוקרת שפות ואנתרופולוגית ממוצא ליטאי שעבדה בארצות הברית והתפרסמה בעולם כולו במחצית השניה של המאה העשרים, בעיקר בזכות שתי היפותזות חשובות, המשלימות זו את זו. ההיפותזה בדבר "אירופה הישנה" וההיפותזה על אודות "תרבות הקוּרְגָן" הפכו לתו היכר מובהק של גימבוטס ולנושא העיקרי של מחקריה. גימבוטס הפכה בזכותן לסוג של סלבריטאית-אקדמיה, וספריה היו מקור לימוד לא רק עבור סטודנטים באוניברסיטה אלא גם עבור הקהל המשכיל, ובעיקר בקרב פמיניסטיות ופמיניסטים. כמובן מאליו, גימובטס גם משכה אליה לא מעט ביקורת אקדמית. חלקים מן הביקורת הזו היו משכנעים למדי.
הפרק ה 43 של הפודקסט על מרקס הוא פרק סיום העונה של העונה השניה.
בפרק זה אנחנו חוזרים לעיין במניפסט הקומוניסטי ומבררים את הביקורת של מרקס (ואנגלס)
על קבוצה של סוציאליסטים שמחברי המניפסט העניקו להם את הכינוי "אוטופיסטים".
אגב כך אנחנו מבררים שוב את מקומה של האוטופיה אצל מרקס, ואת האופן שבו היא מנוגדת,
מצד אחד, למדע, ומצד אחר היא מנוגדת לפוליטיקה.
נחזור לשדר בעונה השלישית לאחר הפסקה קצרה.
בתמונה: כתבתי ב'גוגל תמונות' אוטופיה ופוליטיקה וזה מה שיצא
