תגית: אלן בלום

 (מחשבות על חינוך) {{שלא כמו רוב הדברים שאני מפרסם, מאמר זה הוא בבחינת "A Work in Progress". הרעיונות הרשומים להלן עומדים במרכז עיוני התיאורטיים בשלושת החודשים האחרונים, אבל התהליך הלימודי והעיוני רחוק עדיין מלהגיע אל נקודה יציבה כלשהי. אשמח מאוד אם הדברים הכתובים כאן יהיו פתח לשיחה. גם משום כך המאמר משופע, שלא כמנהגי, בהערות שוליים. הערות אלה לא באות רק להצביע על מקורות ההשראה או לספק אילוסטרציות לנטען בגוף הטקסט, אלא גם להאיר היבטים נוספים, לצרף לדיון קולות אחרים, ובעיקר – להצביע על הקצוות הפרומים, על הבעיות ועל המקומות שבהם עוד נדרשת עבודה רבה. }}

"רכישת השכלה" מתפרשת בדרך כלל כתהליך צבירה כמותית של ידיעות, יכולות וכישורים העומדים לרשותו של הלומד (לאחר ש"השתלט על החומר"), לשם סיפוק צרכיו והגשמת מטרותיו. מאפיין אינסטרומנטלי זה של ההשכלה היה קיים בחינוך מאז ומעולם, אולם בדורות קודמים הוא נחשב בדרך כלל למשני או לטפל. עיקר תהליך הלימוד לא היה מכוון להקניית כלים ללומד אלא לפיתוח עצמיותו, ומשימתו הראשית של המורה היתה עיצוב האישיות של תלמידיו. מבעד לתהליך ההתחנכות אמור היה התלמיד להפוך לאדם בעל נפש עשירה, לאדם יפה, טוב, מוסרי, מעודן בהליכותיו… זהו האידאל החינוכי של אפלטון, למשל, וזו תכליתן האחרונה של השיחות שמנהל סוקרטס עם תלמידיו. משהו דומה לזה מתבטא במושג ה"בילדונג" הגרמני (לפחות בכמה מגירסאותיו), ואולי עוד יותר מכך – באידאל החינוכי של הג'נטלמן האנגלי. בדורות קרובים יותר, החזיקו בהשקפה כזאת אודות החינוך פילוסופים שונים ומנוגדים כמו פרידריך ניטשה, ג'והן דיואי, אלן בלום ומרטין בובר.

להמשיך לקרוא הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת