אני סוציאליסט קהילתי. אני שותף לאחרים שהם סוציאליסטים קהילתיים. בדברים הבאים אנסה להסביר באורח תמציתי מהו סוציאליזם קהילתי.

אדגיש: לא אציג כאן את קווי היסוד של הסוציאליזם הקהילתי אלא את קווי המתאר שלו. כלומר: אדבר פחות על  יסודותיו התיאורטיים של הסוציאליזם הקהילתי (ועל הדרך מהנחות-היסוד אל המסקנות המעשיות) ואסתפק, במסגרת זו, בתיאור מאפייניו העיקריים.

את הדברים הבאים אין לקרוא כהגדרה לסוציאליזם הקהילתי. הגדרות מזמינות בדרך-כלל ויכוחים סמנטיים משמימים. הטענות שיוצגו כאן מְכַוְּנוֹת אל התוכן ואל המהות של הסוציאליזם הקהילתי. אקווה שיהיה בהן כדי לעורר דיון תוכני ומהותי.

שלא כהרגלי, ניסיתי לכתוב כאן טקסט תמציתי ככל האפשר. הגבלתי את עצמי לעשרה סעיפים ולסדר-גודל של אלף מלים. לכן: אין ציטוטים, אין (כמעט)  אזכורים של הוגים ושל טקסטים, אין מראי מקום. את כל אלה אפשר למצוא במקומות אחרים (גם באתר זה) או פשוט לשאול אותי.

1. מהו סוציאליזם?

סוציאליזם הוא החתירה המודעת של בני האדם להשתחרר מן הכפיפות המשעבדת למנגנון הייצור והחלוקה של הסחורות, ולכונן עצמם כחופשיים לעצב את חייהם כראות עיניהם. יצירתו של מצב זה כרוכה בביטול הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור ובהשתחררות משלטונו של עקרון הרווח על הפעילות הכלכלית. הסוציאליזם שואף לניהול חברתי של הכלכלה: קבלת-החלטות משותפת, דמוקרטית, הומניסטית ורציונאלית בשאלות הכלכליות כגון "מה מייצרים?", "כמה מייצרים?", "מי מייצר?", "איך מחלקים את התוצר?" וכן הלאה. מכאן, שסוציאליזם פירושו מאבק להתגברות על הקפיטליזם (כמו גם על צורות אחרות של ניצול כלכלי ודיכוי חברתי-פוליטי).

2. מהי קהילה?

מושג ה"קהילה", על משמעותו והרלוונטיות שלו לתקופתנו, הוא אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בסוציולוגיה. על פי אינטרפטציות מסוימות, ה"קהילה" היא דבר שעבר מן העולם (כמו הקהילה היהודית הימי-ביניימית או הכפר הימי-ביניימי). גישות אחרות, הפוכות, מרדדות את המושג עד-כדי אובדן ההבדל שבין המושג הסטטיסטי "אוכלוסיה" לבין המושג הסוציולוגי "קהילה". לצרכי הדיון בסוציאליזם הקהילתי נגיד, שקהילה היא סוג של שותפות מודעת בין אנשים, ושבין החברים בקהילה מתקיימים יחסים קרובים, קונקרטיים ומוחשיים. כשבוחנים את הקהילה מפרספקטיבה סוציאליסטית, ערכה נקבע על פי המידה שבה היא מאפשרת לחבריה יתר חירות בעיצוב חייהם הממשיים. אין זה המדד היחיד לקהילתיות או הקריטריון המעריך היחיד, אבל הוא זה הרלוונטי עבורנו כסוציאליסטים קהילתיים.

3. מדוע הסוציאליזם הקהילתי הוא קהילתי?

כמעט כל סוציאליסט יסכים להכניס את המשפט הבא אל תוך הגדרת המטרות שלו: "העברת כל אמצעי הייצור מידיים פרטיות לידי החברה (society) שתארגן את הייצור ואת חלוקת התוצר באופן רציונאלי, הומניסטי ודמוקרטי". אלא שבשאלה מי היא אותה "חברה" המקבלת לידיה את האחריות על הייצור, ומה הם הכלים שבאמצעותם היא מנהלת את הייצור – בשאלה זו חוטאים רבים מן הסוציאליסטים בטעויות או לפחות בחוסר בהירות (התיאוריה של מרקס היא דוגמא מובהקת לחוסר בהירות כזה).

סוציאליסטים קהילתיים טוענים, שעל מנת ליצור תנאים לחירות אנושית קונקרטית, יש להעביר את האחריות על הייצור והצריכה לידיהן של קהילות מאורגנות של בני-אדם שתהיינה מקושרות ביניהן במסגרת פדרטיבית. קהילות כאלה יבטיחו מעורבות אמיתית וחופש-פעולה אמיתי של האנשים בעיצוב המאפיינים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים של חייהם. ראשית, משום שהמרחק בין "האדם הפשוט" לבין מנגנוני קבלת ההחלטות מצומצם בקהילות כאלה. שנית, משום שהפער בין החיים הכלכליים ומאפיינים אחרים של הקיום האנושי מצומצם בהן. בהעדר רשת קהילות קונקרטיות, החברה תשאר יצור אמורפי, והמדינה תמשיך להיות מנגנון בירוקרטי החולש על החברה – גם בסדר חברתי סוציאליסטי, דמוקרטי והומאני לכאורה.

4. סוציאליזם קהילתי, לא קהילתנות סוציאליסטית

כל צירוף של שם עצם ושם תואר מחייב הכרעה מה עיקר ומה טפל. הכרעתנו שלנו היא שהסוציאליזם הקהילתי הוא קודם כל סוציאליזם.

הסוציאליסט הקהילתי מוצא שפה משותפת גם עם סוציאליסטים מזרמים אחרים, וגם עם קהילתנים (חסידי הקהילה, קומיוניטריאנים) לא-סוציאליסטים. ובכל זאת – הוא קרוב יותר אל הסוציאליסט הלא-קהילתי מאשר אל הקהילתן הלא-סוציאליסטי. זאת משום שיסודות קהילתניים חשובים הם ממהותו של כל סוציאליזם (ובמובן מסויים לא ייתכן כלל "סוציאליזם לא-קהילתי"). אבל הסוציאליזם אינו ממהותה של הקהילתנות. אין כל סתירה בעמדה המביעה תמיכה נלהבת בערכים קהילתיים בצוותא עם התנגדות נחרצת לסוציאליזם.

5. סוציאליזם קהילתי או סוציאליזם קומונאלי?

שני השמות טובים, ובלבד שנמנעים מבלבול במהות. "קהילה" היא מושג רחב יחסית (ר' סעיף 2). המושג "קומונה" (Commune) או "קבוצה שיתופית" מצביע בדרך כלל על סוג מסויים של קהילה: קבוצה קטנה, נטולת היררכיה או בירוקרטיה, שבה מתקיימת דרגת שיתוף גבוהה מאוד, והשיתוף מקיף תחומי חיים רבים, ובכלל זה צריכה משותפת או ייצור משותף או שניהם גם יחד.

על אף יחסיו האינטימיים של הסוציאליזם הקהילתי עם הקבוצה השיתופית יש לומר, שהקומונה אינה הדרך הבלעדית להגשמתו של סוציאליזם קהילתי. הסוציאליזם הקהילתי מכיר דרכים שונות, ורמות אינטנסיביות שונות של התארגנות קהילתית. ולכן: סוציאליזם קהילתי, או סוציאליזם קומונאלי, הוא לאו דווקא סוציאליזם-של-קומונות.

6. המטרה והאמצעים

הויכוח העיקרי בין הסוציאליזם הקהילתי לסוגים אחרים של סוציאליזם אינו על המטרה אלא על האמצעים.

רוב הזרמים בסוציאליזם (הקומוניזם, הסוציאל-דמוקרטיה, האנארכיזם ועוד) מדגישים את המאבק הטרייד-יוניוניסטי והפוליטי (באיגודי העובדים ובפרלמנט) נגד הבעלים של אמצעי הייצור ונגד השלטון הפוליטי המגבה את הבעלות הפרטית. הסוציאליזם הקהילתי אינו כופר בחשיבותם של מאבקים אלה, אולם, לשיטתו, אי אפשר לברוא חברה שיתופית-קהילתית סוציאליסטית מבלי לעשות בדיוק את זה: לברוא חברה שיתופית-קהילתית סוציאליסטית. לכן מדגיש הסוציאליזם הקהילתי את הקמתן לאלתר של קהילות המאופיינות בסוגים שונים ודרגות שונות של שיתוף, את חיזוק הקהילות הללו ואת יצירתן של בריתות פדרטיביות ביניהן כדרך המלך לשינוי-חברתי סוציאליסטי.

7. הסוציאליזם הקהילתי הוא יוצר (קונסטרוקטיבי) בנשמתו

רוב הזרמים בסוציאליזם מדגישים את המאבק נגד הקפיטליזם והשלטון הפוליטי. הסוציאליסטים הקהילתיים זוכרים שנשמתו של הסוציאליזם אינה המאבק אלא היצירה. מבלי שיוותר על המאבק, צריך הסוציאליזם להיות מעשה של יצירה כבר מראשית דרכו.

8. הסוציאליזם הקהילתי והפוליטיקה

האופק האוטופי של הסוציאליזם הקהילתי, כמו של כל סוציאליזם רדיקאלי, הוא ביטולה של הפוליטיקה המנוכרת והחלפתה במערכת קבלת החלטות והסדרה חברתית שהיא שיתופית, דיאלוגית וסולידארית. למרות זאת, או דווקא משום כך, אין אנו בני חורין להבטל מן הפוליטיקה.

ראשית, משום שמאבקים פוליטיים קונקרטיים רבים וחשובים אינם יכולים להמתין עד שנגיע אל האופק האוטופי.

שנית, משום שכל עוד מתנהלת החברה באופן פוליטי, הקהילות צריכות לעסוק בפוליטיקה כדי להגן על עצמן וליצר לעצמן מרחב להתפתחות, השפעה ויצירה.

שלישית, משום שהפוליטיקה, גם בהופעתה המנוכרת, היא הכלי שבאמצעותו מעצבים בני האדם את החברה בכללותה (את ה"פוליס"). א-פוליטיות פירושה בדלנות, גם כשהיא עטופה ברטוריקה של "מחויבות לכלל".

בסוציאליזם שלנו, הקהילות הסוציאליסטיות הן פוליטיות – הן מעורבות בפוליטיקה. אבל בכך אין די. הסוציאליזם שלנו שואף גם לקרב את הפוליטיקה אל הקהילה-הסולידארית, לצמצם ככל האפשר את הפער שבין הקוטב הפוליטי לקוטב הקומונאלי (פער אשר לעולם לא יסגר לחלוטין).

9. המתח בין הפרטי לכללי

המתח בין הפרטי (פרטיקולרי) והכללי (אוניברסלי) הוא מתח מתמיד. כל קהילה או קבוצה קונקרטית עלולה לשאוב אליה את כל האנרגיות של חבריה. העשייה למען הקבוצה תחליף אז את העשיה למען האנושות. לעומת זאת, המחוייבות הסוציאליסטית לאנושות עלולה להשאר כססמא מופשטת בהעדר עוגן קונקרטי בדמותה של הקהילה. הסוציאליזם הקהילתי אינו יכול להתגבר עם המתח הזה. הוא יכול, וצריך, לִשְׂרוֹת עִמו, כלומר: לחיות בתוכו, להתמודד אתו, לפתור אותו כל פעם מחדש ולא להציע לו אף פעם פתרון מוחלט.

10. מאבק נצחי ויצירה נצחית

המאבק בין כוחותיו האותנטיים של האדם, כגון אלה הבאים לביטוי בקהילה שיתופית של אנשים חופשיים, לבין העוצמות המנוכרות שלו, המתבטאות למשל בכלכלה הקפיטליסטית ובפוליטיקה – מאבק זה הוא ככל הנראה מאבק נצחי. ההכרה בכך לא מבטלת את האופי ההיסטורי של המאבק הסוציאליסטי, אלא רק את אבק המשיחיות שדבק בו. אין ולא תהיה "אחרית הימים" של הסוציאליזם. מכל קו-אופק שנגיע אליו נראה את האופק הבא. מכך לא נובע, כמובן, שלא יתכנו "קפיצות איכותיות" באופן-חייהם של בני האדם. אך נובע מכך, שכל הקמה של קהילה, כל חיזוק של קשרים קהילתיים, כל בניית פרדציה של קהילות יש להם ערך בפני עצמם, גם אם אי אפשר להראות כיצד הם מולידים בקשר סיבתי ישיר את המהפכה הסוציאליסטית המיוחלת. וגם – שכל מהפכה סוציאליסטית מיוחלת, גדולה ומשמעותית ככל שתהיה, לא תבטל את הצורך להתמודד על טיבם של היחסים בין בני האדם, לא תבטל את הצורך ביצירתן של קהילות.