"הקפיטל" וקוראי העברית

[הטקסט שלהלן הוא טיוטה (בעברית) למאמר (באנגלית) העתיד להתפרסם בשנת 2017, במסגרת אסופת מאמרים בהוצאת routledge, אודות התקבלות "הקפיטל" והשפעתו בתרבויות ובשפות שונות. האסופה תצא לאור לרגל מלאת 150 שנה להוצאה הראשונה של הכרך הראשון של "הקפיטל". השמטתי מן הפרסום כאן את האפרט האקדמי.]

להמשיך לקרוא "הקפיטל" וקוראי העברית

השיחה שנקטעה

השיחה שנקטעה

[הרצאה שנשאתי במכללת "אורנים", במסגרת כנס שנושאו "הנאורות והחינוך בימינו". הדברים הכתובים כאן דומים מאוד למה שכתבתי במסה "המלמד אדם דעת", שאותה פרסמתי כאן לפני חצי שנה. למרות הדמיון הרב אני מעלה גם הרצאה זו לאתר משלוש סיבות: ראשית, יש בכל זאת הבדלים מסויימים בין הטקסטים, לפחות בדגשים. שנית, הטקסט הנוכחי קצר ותמציתי יותר. שלישית, אני נענה בכך לבקשתם של מארגני הכנס ומשתתפיו]

להמשיך לקרוא השיחה שנקטעה

שיחה רדיופונית על מרקס, וקצת גם עלינו

בקישור המצורף, שיחה רדיופונית שהתקיימה ב 26/03/14, ביני לבין המראיין אושי קראוס (חבר ותיק שלי) בתכניתו "קצה הקרחון" ברשת א'.

נושא השיחה: קרל מרקס, הגותו ומעשיו, וגם קצת התייחסות לאקטואליה ישראלית (בעיקר לקראת הסוף).מוזמנים להאזין (צריך להוריד את הקובץ. זה לוקח כשתי דקות).

לקראת האחד במאי הקרב ובא אפרסם, כמידי שנה, פוסט על משנתו של מרקס. זה יקרה, אני מקווה, בשבוע האחרון של אפריל.

שיחה רדיופונית על מרקס

שלוש שאלות על מדינת הרווחה החדשה

(פורסם בגליון 58 של "חברה: כתב עת סוציאל-דמוקרטי", ינואר 2014).

בשנים האחרונות הסוציאל-דמוקרטיה בישראל הנכיחה את עצמה מחדש בשיח הציבורי וכבר אי אפשר להתעלם ממנה או לפטור אותה כהזיה מיושנת. אפילו ההפסד של שלי יחימוביץ בבחירות המקדימות במפלגת 'העבודה' לא מהווה הפרכה של טענה זו, אלא אישוש (פרדוקסלי למדי) שלה.   לכן, אין הסוציאל-דמוקרטים יכולים להסתפק עוד במחאות, הפגנות, ביקורת ומאמצי בלימה. גם תכנית כלכלית סוציאל-דמוקרטית איננה מספיקה עוד (אף כי בשנים האחרונות הוצגו כמה תוכניות כאלה, שהיו טובות בהחלט). הגיעה העת להציג מצע מפורט, ובו התייחסות לכל שאלות המדיניות שעל הפרק. אם לשאול לצרכינו, בשינויים קלים, פסוק ידוע ממסמך ישן, שנכתב על ערש לידתה של הסוציאל-דמוקרטיה, נומר: "הגיעה השעה שהסוציאל-דמוקרטים יגוללו, קבל העולם כולו, את אורח-השקפותיהם, מטרותיהם ומגמותיהם, וכנגד סיפורי הבדים על רוח-הבלהות של הסוציאליזם יעמידו חזון פוליטי מגובש ופוזיטיבי משל עצמם".

להמשיך לקרוא שלוש שאלות על מדינת הרווחה החדשה

הפועל שוב הפסידה

מחשבות בעקבות לכתו של אריק אינשטיין
לא בדיוק "אחרי מות"…

לאריק אינשטיין היה קול עמוק, חם, עוטף וכובש. הוא היה זמר שלא רק שר את השירים שלו, אלא הגיש אותם, שיחק אותם, חי אותם… הוא היה שחקן מעולה, לא רק בסרטים שבהם השתתף אלא גם בשיריו. אשתי מספרת לי, שהוא מעולם לא ניגן בכלי נגינה כלשהו ולא ידע לקרוא תווים. אולי זה היה הסוד שלו. הוא היה רק זמר, ולכן יכול היה להיות יותר מזמר. אולי כאן גם נמצא המפתח להבנת הכשלונות שלו, כאשר ניסה, בכל זאת, להיות לא-רק-זמר. הוא לא נכשל בביצוע אלא בבחירת הרפרטואר. ועוד יותר מכך – בכתיבת שירים.

להמשיך לקרוא הפועל שוב הפסידה

הכל מתחבר

(פורסם לראשונה באתר "עבודה שחורה")

א. איגודי עובדים

שנת 2012 היתה שנת שיא בהתאגדויות עובדים. במהלכה התאגדו שלושה-עשר אלף עובדים בכארבעים מקומות עבודה. אבל השיא נשבר עד מהרה. מאז ראשית 2013 התאגדו כבר יותר מעשרים אלף עובדים חדשים. גל של התאגדות עובדים שוטף את המשק הישראלי, ולמרבה הפלא, זה קורה דווקא בשעה שמשרד האוצר, שרים בכירים בממשלה ועיתונאים מרכזיים בעיתונות הכלכלית מוליכים מסע הסתה נגד העבודה המאורגנת, נגד ה"מחוברים" כפי שקורא להם גיא רולניק (שם שאמור להיות כינוי גנאי).

להמשיך לקרוא הכל מתחבר

עוול שיטתי

(פורסם בכתב העת "חברה", גליון 55)

הקובץ בפורמט pdf: עוול שיטתי

עוול שיטתי

על הספר "העסקה פוגענית: הדרה וניצול שיטתיים בשוק העבודה" בעריכת דניאל מישורי וענת מאור

להמשיך לקרוא עוול שיטתי

בארץ העובדים העניים

מעל כל במה ומול כל מצלמה חוזר שר האוצר יובל שייניץ על סיפור אחד ויחיד: המדיניות הכלכלית שלו ושל נתניהו מונעת אבטלה! הנה, למשל, בעימות טלוויזיוני ארוך למדי (מלפני כחודשיים, ובטרם המלחמה בדרום והפריימריז בשתי המפלגות, ולפני פרסום התכנית הכלכלית של מפלגת העבודה) חזר השר לאורך הדיון כולו על טענה אחת ויחידה: ממשלת נתניהו הגדילה את הצמיחה, כלומר, הורידה את האבטלה. שיעור האבטלה בישראל, טען השר, נמוך יותר מאשר במדינות אירופה. הכיצד? שאל שטייניץ והסביר: משום שמדיניות נתניהו-שטייניץ מושכת לכאן משקיעים. ומשקיעים פירושם מעסיקים. ומעסיקים פירושם משרות חדשות. על אותו רעיון עצמו, אבל מן הכיוון ההפוך, חזר שטייניץ לאחרונה כאשר השתלח בתכנית הכלכלית ובשלי יחימוביץ: המדיניות שלה, כך טען, תבריח מכאן משקיעים ובאופן זה תגרום לפיטורים המוניים. לעומת זאת, הוא עצמו, ופטרונו בלשכת ראש הממשלה, מצילים את העובדים ואת המשק מסכנת האבטלה.

האמת היא שלפחות בדבר אחד יובל שטייניץ צודק! ב 17 באוקטובר פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דו"ח מפורט שכותרתו "פני החברה הישראלית". מן הנתונים עולה כי בעשור האחרון עלה אחוז המועסקים באירופה ובישראל. אבל בעוד מדינות ה OECD הגיעו רק עד לשיעור מועסקים של 70.8% (בממוצע), בישראל יש 72.1% מועסקים. את ההפרש של 1.3% אחוז לטובתנו אנחנו אמורים לייחס למדיניות הכלכלית המוצלחת של משרד האוצר.

אבל באותו דו"ח של השלכה המרכזית לסטטיסטיקה מחודש אוקטובר נכתב, ששיעור הישראלים הנמצאים בעוני או בסכנת עוני גבוה מאוד ביחס למדינות אירופה. שיעור זה עומד בישראל על 31%. כמעט אחד מכל שלושה ישראלים הוא עני או נמצא בסכנת עוני. ממוצע האיחוד האירופי הוא 16% בלבד. יוון וספרד, החביבות כל כך על ביבי נתניהו, הן המדינות האירופאיות שבהן הסיכון לעוני גבוה במיוחד, אך הוא עומד שם רק על 20%, אחד עשר אחוזים פחות מישראל.

השילוב שבין נתוני אבטלה נמוכים ונתוני עוני גבוהים כל כך הוא מדהים! מסתבר, שבישראל העבודה לא מפרנסת את בעליה ולא מעניקה לו אפשרות לחיים בכבוד. אלפי ישראלים זוכים משר האוצר שלהם (ומהמשקיעים שהוא "משך" לישראל) לתענוג המפוקפק של עבודה קשה ומשעממת, בשעות ארוכות, בלי תנאים או קביעות, ועם תלוש משכורת שמשאיר אותם עניים. דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי, שפורסם לפני ימים ספורים, מבהיר היטב את מה ששר האוצר מנסה להסתיר: 65% מן המשפחות העניות בישראל הן משפחות של אנשים עובדים!

בתום יום העבודה הארוך חוזרים העובדים העניים הללו, בשעה מאוחרת מידי, אל דירה קטנה מידי (עם שכר דירה גבוה מידי), אל ילדים שצריך להביט להם בעיניים ולהגיד להם: "אין. אי אפשר. אנחנו עניים". ולמחרת בבוקר הם שולחים את הילדים האלה רעבים אל בית הספר, ויוצאים בעצמם לעוד יום של עבודת-דחק, בחסדם של השר שטייניץ וראש הממשלה נתניהו.

עבודה ראויה לשמה היא כזו המפרנסת את בעליה, מאפשרת לו לעמוד ברשות עצמו, לתרום לחברה ולהביא לידי ביטוי את כשרונותיו. המדיניות של נתניהו ושטייניץ מסירה מן העבודה את כל התכונות הללו, ולכן דבריו של שר האוצר על אחוזי האבטלה הנמוכים הם בגדר התפארות תפלה ונבובה: כשבני ישראל היו עבדים לפרעה במצרים, הם נהנו מאפס אחוזי אבטלה.

הקיבוץ כאוטופיה – הספר

השבוע יצא לאור ספרי "הקיבוץ כאוטופיה". הספר מבוסס על סדרת ההרצאות שנתתי בחורף 2011 במסגרת האוניברסיטה המשודרת (עם הרחבות מסויימות). "הקיבוץ כאוטופיה" יצא בהוצאת מודן, בסדרת האוניברסיטה המשודרת.

אני מצרף כאן את תוכן העניינים של הספר, את עמוד השער ואת הפרק הראשון: "שומקום, או: מהי אוטופיה"

הקיבוץ כאוטופיה – שער

הקיבוץ כאוטופיה – תוכן עניינים

פרק ראשון – שומקום, או – מהי אוטופיה

מרקס והמחאה החברתית

דברים שאמרתי בכנס בבית אריאלה, לכבוד ההוצאה העברית המחודשת של הכרך הראשון של "הקפיטל"

דברים שאמרתי בכנס ב'בית אריאלה', לכבוד ההוצאה המחודשת של הקפיטל.

למתקשים בקריאת הפוסט, הנה הדברים בקובץ pdf:  מרקס והמחאה החברתית

במהלך סמסטר ב' של השנה שעברה לימדתי קורס אקדמי שכותרתו "קרל מרקס ואנחנו". לקורס היתה מטרה כפולה: ראשית, להציג בפני הסטודנטים כמה מעיקרי משנתו של מרקס, ושנית, להצביע על הרלוונטיות של מרקס לחיינו שלנו – להראות שביקורת-הקפיטליזם שהציג מרקס במחצית השניה של המאה התשע עשרה היא גם ביקורת הסדר הכלכלי, החברתי והפוליטי של ימינו אנו. הקורס הסתיים בעבודת בית, שבה התבקשו הסטודנטים לכתוב חיבור חופשי בנושא הרלוונטיות של מרקס לימינו. ואז, כמו לפי הזמנה, פרצו ארועי מחאת הקיץ, והסטודנטים שלי נשמו לרווחה: הרלוונטיות של מרקס הפכה פתאום לדבר מובן מאליו.

להמשיך לקרוא מרקס והמחאה החברתית