החינוך ההומניסטי וטעותו של אפלטון: ספרים מחנכים מול ספרים חינוכיים

[פרק מתוך ספר שלי בנושא "חינוך הומניסטי" הנמצא בשלב הכתיבה ואני מקווה שיצא לאור במהלך שנת 2018]

המושג "חינוך הומניסטי" מתפרש בדרכים שונות ומגוונות. ריבוי המשמעויות הזה יש בו סכנה של טשטוש המושג או ריקונו מכל תוכן קונקרטי שאפשר לאחוז בו. כדי להמנע מכך, ומבלי להמעיט מערכן של פרשנויות אחרות של המושג, אני מבקש להבין את המושג "חינוך הומניסטי" בדרך מסויימת ומובחנת. מקורה של דרך זו ברנסאנס. בעידן המודרני היא פותחה על ידי הוגים כפרידריך ניטשה ומתיו ארנולד במאה התשע-עשרה, מרטין בובר, מורטימר אדלר, רוברט האצ'ינס ואלן בלום במאה העשרים. גם בימינו ובארצנו יש לגישה זו כמה חסידים אמיצים שאני שמח למנות עצמי עמהם: יואב רינון מן האוניברסיטה העברית, רזי גורן מסמינר הקיבוצים, ניטה שוחט ז"ל ממכללת דוד ילין ואחרים. מטרת הכתוב כאן אינה להסביר תפיסה חינוכית זו במלואה, אלא להתמקד בסוגיה אחת מתוכה. לכן אסתפק בכך שאומר שחינוך הומניסטי, על פי תפיסה זו, הוא חינוך הנעשה באמצעות ספרים. אשת החינוך ההומניסטי מאמינה שאפשר, וצריך, לחנך אנשים צעירים באמצעות הפגשתם עם יצירות טובות, עשירות ומעשירות. נמרוד אלוני, אולי המחנך הישראלי המזוהה היום יותר מכל עם המושג "חינוך הומניסטי", קרא לכך "טיפוח תרבותי של אישיותם [של החניכים] באמצעות מסעות מודרכים במיטב המחשבה והיצירה האנושית".

רעיון החינוך באמצעות ספרים מעלה שאלות רבות וחשובות שעל מרביתן אפסח כאן. את המשך הדברים אקדיש להבחנתה של גישת החינוך ההומניסטי מגישה חינוכית אחרת (מן הסתם נפוצה יותר), המאמינה גם היא בשימוש בספרים כאמצעי חינוכי. הדמיון-לכאורה שבין שתי הגישות הוא מטעה ומבלבל. אפשר לומר, כדי להתחיל לפזר את הבלבול, שהחינוך ההומניסטי עושה שימוש בספרים מחנכים, בעוד הגישה החינוכית השניה עושה שימוש בספרים חינוכיים. אפלטון היה אחד ממנסחיה הגדולים של גישת "הספרים החינוכיים" (הראשון, כנראה, שניסח אותה במפורש בחיבור עיוני). הוא ישמש לנו, במאמר זה, כנציגה המובהק וכמושא לביקורת.

להמשיך לקרוא החינוך ההומניסטי וטעותו של אפלטון: ספרים מחנכים מול ספרים חינוכיים

הקפות (על עקרון ההקפה אצל מרטין בובר ואצלי), פוסט אורח מאת ליאת טאוב

["עקרון ההקפה" מופיע במאמרו המופתי של מרטין בובר "על המעשה החינוכי" משנת 1925. בעיני, זהו אחד הרעיונות המרתקים והמאתגרים ביותר במשנתו של בובר. לא קל ללמד את הטקסט הזה. לא קל להסביר את "עקרון ההקפה". לא קל לשכנע (ולהשתכנע) באפשרות קיומה של ההקפה החינוכית, והקשה מכל – למצוא לה דוגמא ממחישה, מבהירה ומשכנעת. 
ליאת טאוב היא תלמידה ותיקה שלי. יש בינינו כמה הסכמות יציבות ועמוקות, המהוות בסיס לכמה מחלוקות מרתקות. עבודת הסיום שכתבה ליאת בקורס על בובר התגלתה לי כהתמודדות פרשנית עמוקה, מעוררת אמון ומרגשת עם עקרון ההקפה. ליאת נענתה לבקשתי להרחיב את התשובה למאמר קטן, ואני שמח לפרסם אותו כאן. – יפתח גולדמן]

להמשיך לקרוא הקפות (על עקרון ההקפה אצל מרטין בובר ואצלי), פוסט אורח מאת ליאת טאוב

הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת

 (מחשבות על חינוך)

"רכישת השכלה" מתפרשת בדרך כלל כתהליך צבירה כמותית של ידיעות, יכולות וכישורים העומדים לרשותו של הלומד (לאחר ש"השתלט על החומר"), לשם סיפוק צרכיו והגשמת מטרותיו. מאפיין אינסטרומנטלי זה של ההשכלה היה קיים בחינוך מאז ומעולם, אולם בדורות קודמים הוא נחשב בדרך כלל למשני או לטפל. עיקר תהליך הלימוד לא היה מכוון להקניית כלים ללומד אלא לפיתוח עצמיותו, ומשימתו הראשית של המורה היתה עיצוב האישיות של תלמידיו. מבעד לתהליך ההתחנכות אמור היה התלמיד להפוך לאדם בעל נפש עשירה, לאדם יפה, טוב, מוסרי, מעודן בהליכותיו… זהו האידאל החינוכי של אפלטון, למשל, וזו תכליתן האחרונה של השיחות שמנהל סוקרטס עם תלמידיו. משהו דומה לזה מתבטא במושג ה"בילדונג" הגרמני (לפחות בכמה מגירסאותיו), ואולי עוד יותר מכך – באידאל החינוכי של הג'נטלמן האנגלי. בדורות קרובים יותר, החזיקו בהשקפה כזאת אודות החינוך פילוסופים שונים ומנוגדים כמו פרידריך ניטשה, ג'והן דיואי, אלן בלום ומרטין בובר.

להמשיך לקרוא הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת

תורת החיים של הקיבוץ

העדרה של "תורה" מחייבת היה אחד ממקורות הכוח של הקיבוץ, שנבנה כהווית חיים גמישה, מגיבה ומתפתחת. אולם בהשתנות התנאים ההיסטוריים, הפך העדר זה מיתרון לחסרון. הקיבוץ מצא עצמו בלתי מחוסן בפני ההתקפה הדורסנית של הקפטיליזם הישראלי החדש. האם יצליחו הקיבוצים השיתופיים שעוד נותרו ליצור לעצמם "תורת חיים" מחסנת?
(פורסם לראשונה בגליון 47 של "חברה", נובמבר 2010)

 

מאז ראשיתו עורר הקיבוץ מבוכה ובלבול בקרב אקדמאים ותאורטיקנים של הסוציאליזם. החיבור האמיץ שבין סוציאליזם ללאומיות, שהציג הקיבוץ בראשית דרכו, נראה (לפחות מנקודת מבט תאורטית מופשטת) כאיחוד בין שני אגפיה של סתירה. תפיסה פשטנית משהו של תורת מרקס הביאה הוגים מסוימים לקבוע שסוציאליזם ולאומיות הם תרתי דסתרי. הקיבוץ לא יכול להיות משרתם של שני האדונים. מכאן קצרה היתה הדרך למסקנה שהקיבוץ משרת בפועל את הגברת "ציונות" ורק מתחזה להיות גם משרתו הנאמן של האדון "סוציאליזם". בשנים הבאות, השתלבותה של הכלכלה הקיבוצית בסדר הקפיטליסטי שהתהווה בישראל, והכנסת העבודה השכירה אל המפעלים הקיבוציים ואף אל ענפי השירותים, הקלו עוד יותר את מלאכתם של המקטרגים: לא סוציאליזם יש כאן, אלא, לכל היותר, שותפות-של-מנצלים.

להמשיך לקרוא תורת החיים של הקיבוץ

תנאים למעשה אהבה – מחשבות בעקבות הסרט "פעלים למתחילים"

תנאים חומריים טובים, תנאי-מחיה ראויים, יחס חברתי מכבד, הערכה עצמית וגאווה מקצועית – אלה התנאים שבתוכם יכול להתחולל מעשה האהבה של החינוך. הסרט "פעלים למתחילים" מציג זאת היטב, דווקא משום שלא זה ה"נושא" שלו (פורסם בגליון ספטמבר 2010 של כתב העת 'חברה').

 

הסרט "פעלים למתחילים" (צרפת 2002, במאי: ניקולה פיליבר) זכה לתפוצה מרשימה יחסית לסרט תעודי, וגם בישראל הוא הוקרן בהקרנות מסחריות.         הסרט עוקב אחרי מורה אחד וכתה אחת בבית-ספר קטנטן, באזור הכפרי שבלב צרפת. מיניבוס קטן סובב מדי בוקר בין המשקים ואוסף את התלמידים אל בניין בית הספר, שהוא בית מגוריו של המורה היחיד – מיסייה פֶּרֶז. רק מורה אחד ושנים-עשר תלמידים, המחולקים לשלוש קבוצות גיל (מפעוטות גן ועד תלמידי כיתה ו'), מאכלסים את הממלכה הקטנה הזאת מדי יום, החל משעות הבוקר ועד אחר-הצהריים. אז חוזר המיניבוס ומפזר את הילדים אל בתיהם. לאורך הסרט (הארוך למדי) אנחנו רואים את פרז מלמד ציור, דקדוק, חשבון וכלכלת בית. אנו רואים אותו משגיח על הילדים בהפסקות, מוציא אותם לטיול בטבע או לסיור בחטיבת הביניים המחוזית (שאליה יעברו ה"גדולים" בשנה הבאה), פותר סכסוכים ובודק בחינות בשעות הערב. אישיותו הקורנת של פרז היא הציר שעליו נסוב הסרט "פעלים למתחילים", והיא גם המסר העיקרי שלו: אישיותו של המורה היא הכלי הפדגוגי החשוב ביותר.

להמשיך לקרוא תנאים למעשה אהבה – מחשבות בעקבות הסרט "פעלים למתחילים"

Community and the Universal / Yiftah Goldman

הרצאה שנשאתי בכנס ה"איגוד הבינלאומי של חוקרי קומונות" (ICSA) במכללת עמק יזרעאל ביוני האחרון.
נושאי ההרצאה:
א) ההתנגדות של הליברליזם הקלאסי, יליד הפילוסופיה של הנאורות, ל"קהילה" משום שהיא יוצרת חציצה בין הפרט לבין הערכים האוניברסליים;
ב) ביקורת התנגדות זאת;
ג) הצבעה על גישה אחרת, אף היא ילידת הנאורות, שעל פיה ה"קהילה" יכולה לשמש גורם מתווך בין הפרטי והאוניברסלי.
הטקסט בשפה האנגלית.

Genuine liberalism, which sprang from the philosophy of Enlightenment, has always been suspicious about community. Universalism, and in particular the universality of moral judgments, was one of the achievements of the Enlightenment, and an essential element of Liberal thought. Such Universalism is manifested in political statements such as the American Declaration of Independence and the French Declaration of the Rights of Man and of the Citizen, as well as in philosophical essays written by thinkers such as Locke, Rousseau and Kant. Universal morality, according to liberal tradition, cannot recognize any community other than the community of all mankind. The concrete group demands of its members a particular loyalty, which subverts universalism; it is a partition between the individual and the universal.

להמשיך לקרוא Community and the Universal / Yiftah Goldman

חברותא בעידן ההפרטה

משנתו הסוציאליסטית של מרטין בובר והרלוונטיות שלה לזמננו, מול השתלטות הקפיטליזם על חיינו הכלכליים ואידיאולוגיית ההפרטה על חיינו החברתיים והתרבותיים

יפתח גולדמן
(פורסם לראשונה בכתב העת "פנים", גליון 41, דצמבר 2007. עלה לאוויר לראשונה באתר "הסתדרות המורים")

בעולם המערבי נישא דגל ה"קהילה" לרוב על ידי הימין השמרני. בישראל, משמשת ה"קהילה" אחד מהכלים האידיאולוגיים והארגוניים של מהפכת ההפרטה ושל פירוק מדינת הרווחה. "העברת האחריות לקהילה" פירושה לא פעם הסתלקות של המדינה מאחריותה, ו"העצמת הקהילה" מתגלה לעתים קרובות כהפקרתם של ציבורי אדם לשררתם ולנדבת לבם של בעלי הון ושל קרנות פילנטרופיות.

להמשיך לקרוא חברותא בעידן ההפרטה

אוטופיה שיתופית ופוליטיקה

מבט על ישראל מבעד לתיאוריה של הפרקסיס המשחרר בסוציאליזם האירופי ( מאמר המבוסס על גירסה מוקדמת של פרק מעבודת הדוקטורט. פורסם בכתב העת "עיונים בתקומת ישראל")

יפתח גולדמן
(מאמר המבוסס על גירסה מוקדמת של פרק מעבודת הדוקטורט שלי. התפרסם בכתב העת "עיונים בתקומת ישראל" בשנת 2005)

מאמר זה מוקדש לבירורה של מחלוקת בקרב התנועה הסוציאליסטית על דרך שחרור החברה (כלומר: על הפרקסיס האמנסיפטורי) ולבירור השלכותיה של מחלוקת זו על מגמות ואפשרויות בחברה הישראלית בעבר ובהווה. שורשיה של המחלוקת במפלגות ובזרמים הסוציאליסטיים באירופה של המאה התשע-עשרה, אולם, כפי שיובהר במאמר, יש לדיון זה נגיעה ישירה אל נסיונות הגשמת הסוציאליזם בישראל מאז ראשית הציונות ועד ימינו. כשם שהציונות בכללה היתה תולדה מאוחרת של עלית הלאומיות באירופה, כך תנועת העבודה הציונית הושפעה עמוקות מן הסוציאליזם האירופי. יתר על-כן, הציונות הסוציאליסטית הכילה יסודות של זרמים סוציאליסטים מנוגדים זה לזה (זרמים פוליטיים ואוטופיסטיים, כפי שיוסבר להלן) ודרכה המיוחדת בסוציאליזם היתה סינתזה דיאלקטית של היסודות הללו. סינתזה זו צלחה בארץ ישראל יותר מכפי שצלחה באירופה. אולם, כפי שאראה בסוף המאמר, גם תנועת העבודה הציונית נטשה לבסוף את הדרך הסינתטית, ונטישה זו קשורה באובדן הדרך של תנועת העבודה בימינו. בשנים האחרונות מופיעים בישראל רמזים לאפשרות של תחייה מחודשת של הסינתזה בין הדרך הפוליטית והדרך האוטופיסטית בסוציאליזם.

להמשיך לקרוא אוטופיה שיתופית ופוליטיקה

פוליטיקה, רומנטיקה, אוטופיה – על הדרך לשחרור החברה בהגותם של מארקס ולאנדאואר

יפתח גולדמן

(הרצאה בכנס לזכרו של פרופסור ולטר גראב באוניברסיטת תל אביב, 2004)


להמשיך לקרוא פוליטיקה, רומנטיקה, אוטופיה – על הדרך לשחרור החברה בהגותם של מארקס ולאנדאואר

עשר הנחות יסוד לאוטופיה סוציאליסטית קהילתית

עשרה עיקרים או עשר הנחות יסוד לאוטופיה קהילתית בישראל של ימינו

יפתח גולדמן

(פורסם לראשונה בגליון "חברה" מס' 11, ינואר 2004)

בגליון 'חברה' מס' 4 פרסמתי מאמר בשם 'חברה של קהילות'. טענתי שם, שהסוציאליזם חייב לייחס חשיבות גדולה לקהילה; שתיקון החברה ברוח סוציאליסטית אפשרי רק אם יחודשו חיי הקהילה בחברה המודרנית. בדברים הבאים אנסה לפסוע צעד אחד הלאה: לשרטט קוי מתאר ל'אוטופיה קהילתית' בישראל של ימינו. אין כאן תוכנית מפורטת, אלא עשרה עיקרים או עשר הנחות יסוד. אומר מייד: הקורא ימצא כאן מעט מאוד דברים מקוריים. כמעט בכל מה שכתוב להלן, אני הולך בעקבות מרטין בובר. ספרו החשוב של בובר 'נתיבות באוטופיה' יצא לאור בשנת 1947 וחלקים רבים ממנו כבר התיישנו. ובכל זאת, החזון הנפרש בחיבור זה הוא עדיין הגדרת המשימה האקטואלית ביותר, לישראל של ימינו ולחברה המערבית כולה.

להמשיך לקרוא עשר הנחות יסוד לאוטופיה סוציאליסטית קהילתית