הפודקסט על מרקס, פרק רביעי, "מגדל וראשו בשמים"

בפרק הרביעי של הפודקסט על מרקס אני מציג את הַסְּכֵמָה המרקסית המפורסמת בדבר הבסיס-הכלכלי ובניין-העל-האידאולוגי. אני גם מסביר מדוע הסכמה הזאת בעייתית. בפרק זה נִפָּרֵד מן הדיון במטיריאליזם ההיסטורי, לא לפני שנפגוש את הבנאים של מגדל בבל, נקרא עוד כמה דברים משל מרקס ומשל אנגלס, ונברר מדוע אני לא משתעמם כשאני מפסיד לבן שלי בשחמט.

סכמת הבסיס ובניין העל (השרטוט הסכמטי של הבסיס-הכלכלי ובניין-העל-האידאולוגי המבוסס על דבריו של מרקס ב"הקדמה לביקורת הכלכלה המדינית".

ההקדמה ל"לביקורת הכלכלה המדינית" מאת קרל מרקס

"דלות הפילוסופיה" מאת קרל מרקס (כתב פולמוס נגד "הפילוסופיה של הדלות" מאת פייר ז'וזף פרודהון)

מכתבו של מרקס לאננקוב

התזות על פוירבאך (מצורפות כאן לטקסט של 'האידאולוגיה הגרמנית')

Pieter Bruegel the Elder - The Tower of Babel (Vienna) - Google Art Project - edited.jpgמגדל וראשו בשמים, גירסת פיטר ברויגל

4 תגובות בנושא “הפודקסט על מרקס, פרק רביעי, "מגדל וראשו בשמים"”

  1. ד״ר גולדמן
    תודה רבה על הפודקסט המרתק!
    ברשותך שאלה שיש בה אולי קצה חוט ל״מבנה הרעוע״ של המטריאליזם ההיסטורי הפשטני משהו.
    השאלה היא פשוטה מאוד: אם אופן היצור עונה על סיפוק הצרכים האנושיים, בשביל מה בכלל צריך מבנה על (אדאולוגי, תרבותי וכיוב) ?? הרי אופן היייצור (תאורטית) לא זקוק כלל למבנה העל להמשך קיומו, ואם זקוק אז משעבד אותו לצרכיו (למשל הפיכת פרקטיקות שימושיות כמו ״מנהל עסקים״ או פרקטיקה משפטית לדיסציפלינות אקדמיות) .הרי מרביתנו נקום לעבודה בשביל לקבל משכורת חציונית על מנת לפרנס את משפחתנו גם אם אנחנו קפיטליסטים, קומוניסטים, אנרכיסטים או חסידי וישניץ…….בקיצור לא בגלל אידאולוגיה אלא בגלל הפחד של להישאר רעבים.
    יותר מזה… בעולם המודרני על פניו נראה שהתהפכו היוצרות. האופנה השלטת בחברות קפיטליסטיות היא לשלב יחד עם יעד העליון קרי השאת שווי הערך הכספי של בעלי המניות (כלומר שייך לאופן ייצור פר אקסלנס) כל מיני יעדים ״חברתיים״ (זכויות מיעוטים, להטבים, איכות הסביבה וכיוב.. והם שופכים על זה המון כסף), השייכים לעולם האידאולוגיה. כלומר מבנה העל לכאורה קובע את אופן הייצור . בקיצור, עולם הפוך משל מרקס? ( לדעתי לא… אבל זה בדיוק הנקודה שבה לעניות דכתי לא מבינים את מרקס עד הסוף)
    אשמח לשמוע את תגובתך.

    1. שלום צביקה. השאלה שאתה מעלה היא מצויינת, ובאופן כללי חלילה לנו מלחשוב שהפרק הרביעי (או אפילו כל ארבעת הפרקים הראשונים בפודקסט) השלים את הדיון במושג "אידאולוגיה". אני רוצה לפתוח את תשובתי באבחנה היסטורית: מרקס מיעט לעסוק במושג "אידאולוגיה" ואף פעם לא סיפק לו הסבר מפורט וממצה (שום דבר שמתקרב אפילו לדברים שבאמת עניינו את מרקס כמו המושג "סחורה" או "גריפת הערך העודף"). לעומת זאת, במארקסיזם של המאה העשרים כמעט כולם מדברים על אידאולוגיה: לואי אלתוזר ופרדריק ג'יימסון וטרי איגלטון ואנטוניו גראמשי וכמובן אסכולת פרנקפורט וכן הלאה וכן הלאה. לדעתי, את ההבדל הזה צריך להבין קודם כל כהבדל תקופתי. מרקס לא הרבה לעסוק באידאולוגיה משתי סיבות: היא לא נראתה כמכשלה עקרונית בדרך למהפכה, ו"אמצעי הייצור של האידאולוגיה" (עיתונים-שבועונים-קולנוע-רדיו-טלויזיה-אינטרנט ועוד) היו עוד ממש בראשית דרכם.
      במאה העשרים, לאחר כשלונות המהפכה במזרח ובמערב, מרקסיסטים צריכים להשיב לשאלה What Went Wrong (שרק במקרה הם גם ראשי התיבות של רשת האינטרנט העולמית). במקביל הם רואים את העוצמה האדירה של אמצעי התקשורת החדשים, ובעיקר כיצד רכיבים אידאולוגיים הופכים לחלק מהותי של אופן הייצור בקפיטליזם המאוחר – לא במובן המרקסי-קלאסי של האידיאולוגיה אלא במובן חדש ושונה: חלק מרכזי מן הייצור הוא ייצור של "מוצרים אידאולוגיים" (כגון סרטים וכו'). כל זה מצריך התייסחות חדשה למושג, ופיתוחו הרבה מעבר למה שעשה מרקס. ראה למשל הביטוי הסתמי לכאורה אך המסגיר הרבה כל כך "תעשיית הקלנוע".
      עכשיו בחזרה לשאלתך: בשביל מה בכלל אופן הייצור "צריך" את האידאולוגיה. יש שני ענפים עקרוניים של תשובות:
      ענף א' יאחז ברישא של האימפליקציה שהעלת. אתה כתבת "אם אופן הייצור עונה עונה על סיפוק הצרכים האנושיים…" אוקי, אבל מה אם לא? או ליתר דיוק: מה אם אופן הייצור מתסכל, מדכא ומכחיש צרכים אנושיים ממש בעודו מספק צרכים אנושיים, אבל מספק אותם בצורה מוגבלת, מעוותת, מנוכרת? על פי ההגיון הזה, האידאולוגיה היא תוצאה רוחנית של הניכור והניצול שאפיינו את אופני הייצור השונים מאז ראשית הציוויליזציה. מרקס, כזכור, אמר על הדת שהיא "יגונו של עולם ללא לב". גם מנקודה זו מסתעפות שתי אפשרויות: האחת, שהאידאולוגיה נחוצה למעמד השליט על-מנת להצדיק את הניכור והניצול בעיני המעמדות הנשלטים (על פי רוב אני נוטה להסתייג מהצגה כזאת של תקפיד האידאולוגיה, אבל אין להכחיש ש"יש בזה משהו". לפחות משהו). האפשרות השניה היא שהאידאולוגיה נחוצה למעמד השליט על מנת להצדיק את עצמו בעיני עצמו, בבחינת הונאה עצמית.
      ועכשיו אני חוזר לבסיס העץ, אל ההסתעפות הראשונה, ומציע כיוון אחר: אולי האידאולוגיה אינה משהו שאופן הייצור "צריך" אלא היא ביטוי אינהרנטי של מנגנון ההכרה האנושי. בני האדם תמיד יוצרים לעצמם דימויים על אודות עולמם המציאותי, והדימויים הללו הם תמיד איזו השתקפות אידאית או אידאלית או אידאולוגית של המציאות החומרית. מכאן נובע לכאורה שלעולם תהיה האידאולוגיה. היא לא תולדה הכרחית של הניכור והניצול והשיעבוד והיא תישאר גם אפילו כשיעלמו כל אלה. אולי, בעולם מתוקן שבו בוטלו הניכור, הניצול והשיעבוד, תעבור גם האידאולוגיה עצמה ביטול דיאלקטי (Aufhebung, ביטוי שעוד לא עסקנו בו בפרקי הפודקסט), תאבד את אופיה השגוי או האשלייתי ותופיע כתיאוריה אדקווטית של המציאות. הקושי עם הכיוון הזה הוא שעל פי מרקס התיאוריה האדקווטית של המציאות יכולה (וכנראה גם צריכה) להופיע אצל הפרולטריון קודם למהפכה או לכל המאוחר בצוותא עם התהליך המהפכני.
      כל הכתוב לעיל לא סוגר כמובן את הדיון. שרטטתי כמה מענפיו של עץ האפשרויות להבנת האידאולוגיה בעידן של אחרי מרקס (אגב, מרקס עצמו היה ציפור קטנה שנחתה מדי פעם לנוח על ענפים שונים ואפילו מנוגדים של העץ הזה). באופן כללי נדמה לי שבעידן-שאחרי-העידן-שאחרי-מרקס אנחנו צריכים להחזיר את הדיון באידאולוגיה לפרופורציות צנועות יותר. ככלות הכל, הדיון הענף והמרתק הזה (ואין כאן אירוניה) הוא בעיקר תולדה, אבל גם גורם לכשלונות של השמאל במאה העשרים.
      אבל אולי לא יהיה מנוס מלהקדיש את אחד הפרקים של הפודקסט על מרקס למושג הזה "אידאולוגיה".
      ושוב תודה על תגובתך. ניסיתי להשיב על דבריך, גם אם בדרך עקיפה במקצת. אולי חשוב לציין בסיום את מה שאני מקווה שכבר ברור: אני לא מומחה לדיון באדיאולוגיות. זהו אחד ההיבטים שפחות מעניינים אותי בהגותו של מרקס.
      יפתח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.