רשימות על פילוסופיה, סוציאליזם, חברה, תרבות וחינוך
על משמעות אפשרית אחרת לביטוי "לעשות חיים", ועל כך שהסוציאליזם צריך ללמוד לעשות חיים
– אני הולך מחר להופעה של מאיה בוסקילה…
– תעשה חיים!
מניין קיבל צירוף המלים "לעשות חיים" את משמעותו הנפוצה כ "to have fun"? מדוע מתקשר הביטוי הזה דווקא עם סוגי הנאות שאינן כרוכות במאמץ פיסי או מחשבתי, ושיש בהן, בדרך כלל, מעט מאוד "עשיה"?
הנה כמה משמעויות אפשריות אחרות:
על דרכו של חנוך לוין להעניק גדולה טראגית לעלובים שבעלובים.
רשימה לרגל מלאות 38 למחזה "חפץ"
כשמדברים על המחזאי חנוך לוין, צריך בעצם לדבר על שני מחזאים. שכן, במכלול היצירה הדרמטית העניפה של לוין ניתן לזהות שתי מגמות ברורות. מחזותיו מתחלקים לשני סוגים מנוגדים, עם מעט מאוד חריגים או "מקרים מעורבים".
"מגילת אסתר" היא אולי הטקסט המוזר ביותר במקרא. מה זה הסיפור הזה? מעשיה עממית? טרגדיה או קומדיה? (או אולי פארסה?). במאמר זה אני מנסה להראות שהמגילה דוברת אלינו בלשון שונה מיתר ספרי התנ"ך, שהיא אולי הטקסט הקרוב אלינו ביותר, הרלוונטי ביותר עבורנו כאנשים מודרניים.
"מגילת אסתר" היא אולי הטקסט המוזר ביותר במקרא. מה זה הסיפור הזה? מעשיה עממית? טרגדיה או קומדיה? (או אולי פארסה?). ומי הוא הגיבור? יהודי החצר המסרסר באחייניתו היפה בהרמון המלך? או אולי האחיינית עצמה , המוציאה אל הפועל תכנית מחושבת של פיתוי ופיתול וחיסול? ומה נגיד על העלילה? גיבוב משונה של נסיבות מקריות ושרירותיות למחצה, הנושאות על גבן סיפור מעשה אבסורדי המתחיל במשתה ומסתיים במשתה, ובאמצע תחרות מלכת-יופי, פרובוקציות בחצר הארמון, תכנית השמדה וביטולה וטבח לקינוח…
השאלה הקשה מכולן היא כמובן: איך ולמה מצא הטקסט הזה את דרכו אל התנ"ך? על שאלה זו לא אענה כאן. אינני יודע מי כתב את המגילה, מי החליט לקדש אותה ומאילו סיבות. אבל אנסה לומר משהו על חשיבותו של הסיפור הזה. אנסה להראות שהמגילה דוברת אלינו בלשון שונה מיתר ספרי התנ"ך, שהיא אולי הטקסט הקרוב אלינו ביותר, הרלוונטי ביותר עבורנו כאנשים מודרניים.
היום לפני שנה הנחית הטייס צ'סלי סלנברגר (Sullenberger) את מטוס האירבוס שלו, בטיסת "יו.אס. אירוויז" מספר 1549, על נהר ההאדסון. כנגד כל הסיכויים, סלנברגר ביצע באופן מושלם נחיתת חירום על המים. שעה קלה אחר-כך חולצו כל 155 הנוסעים ואנשי הצוות אל חוף מבטחים. בדברים הבאים אנסה לבדוק מה יש בעצם בסיפור הזה. מדוע אנחנו מגיבים אליו(ואל סיפורים דומים לו) בעוצמה רגשית גדולה כל כך.
כן. התשובה תהיה קשורה (גם) בקפיטליזם…
היום לפני שנה הנחית הטייס צ'סלי סלנברגר (Sullenberger) את מטוס האירבוס שלו, בטיסת "יו.אס. אירוויז" מספר 1549, על נהר ההאדסון. מנועיו של המטוס חדלו לפעול דקות ספורות לאחר ההמראה, בגלל מפגש עם להקת אווזי בר. כנגד כל הסיכויים, סלנברגר ביצע באופן מושלם נחיתת חירום על המים. שעה קלה אחר-כך חולצו כל 155 הנוסעים ואנשי הצוות אל חוף מבטחים.
אני ודאי לא האדם היחיד שהסיפור הזה הביא אותו להתרגשות עד כדי רעד. בדברים הבאים אנסה לבדוק מה יש כאן בעצם; מדוע אנחנו מגיבים לסיפור הזה (ולסיפורים דומים לו) בעוצמה רגשית גדולה כל כך. אמנה ארבע סיבות, לאו דווקא לפי סדר חשיבותן.
נטלי גרויסמן, כתבת העתון "כלכליסט" פנתה אלי לצורך כתבה שהכינה על תופעה ישראלית חדשה: קבוצות של חברים או בני משפחה העוברים לגור בשכנות זה לזה ויוצרים דפוסים חדשים של קהילתיות. היא שלחה לי שש שאלות שעליהן עניתי בהרחבה יתירה. בסופו של דבר רק משפט אחד או שניים מכל מה שאמרתי נכנס לכתבה. ומה יעלה בגורלו של הטקסט כולו? ברגעים כאלה אדם אומר לעצמו: טוב שיש לי אתר אינטרנט…
נטלי גרויסמן, כתבת העתון "כלכליסט" פנתה אלי לצורך כתבה שהכינה על תופעה ישראלית חדשה: קבוצות של חברים או בני משפחה העוברים לגור בשכנות זה לזה ויוצרים דפוסים חדשים של קהילתיות. היא שלחה לי שש שאלות שעליהן עניתי בהרחבה יתירה. בסופו של דבר רק משפט אחד או שניים מכל מה שאמרתי נכנס לכתבה (את הכתבה של גרויסמן אפשר למצוא כאן ואת הדברים שלי כאן). ומה יעלה בגורלו של הטקסט כולו? ברגעים כאלה אדם אומר לעצמו: טוב שיש לי אתר אינטרנט…
להמשיך לקרוא על תופעה(?) ישראלית(?) חדשה(?): חברים ובני משפחה היוצרים "קהילות שכנים"
ועדת החקירה הממלכתית לנושא ניהול משק המים קובעת כי "מחיר המים צריך לשקף את עלותם". האם הועדה בראשות השופט בדימוס דן ביין מתגייסת לשמש כשופר-תעמולה במהלך הפרטת משק המים?
(פורסם לראשונה באתר "עבודה שחורה")
יום רביעי, שבע בבוקר. מגיש תכנית הבוקר ברדיו מראיין את השופט בדימוס דן ביין, יו"ר ועדת החקירה הממלכתית לנושא ניהול משק המים, אודות דו"ח הביניים שפרסמה הועדה.
"מדוע מִהרתם להוציא דו"ח ביניים? מדוע אי אפשר להמתין לסיום עבודת הועדה?" שואל המראיין.
"בציבור החלה רווחת הדעה שהמשבר לא נורא כל כך", מסביר יושב-ראש הועדה, "יש האומרים: 'השנה היא שנה גשומה. המשבר חלף'. לכן הזדרזנו להוציא דו"ח ביניים ולהבהיר שהמצב אכן חמור".
(מוזר, אני חושב לעצמי, הרי הועדה הוקמה כדי לחקור את התנהלות הרשויות, לא כדי "לנער" את הציבור).
"אז במשפט אחד, מה המסקנות של ועדת החקירה?" ממשיך המראיין ושואל, והשופט משיב:
"בעקרון מחיר המים צריך לשקף את עלותם. אם אתה לא רוצה שמחיר המים ישקף את עלותם אתה צריך להצביע על מקורות מימון שיכסו את הגרעון הזה".
דף מקורות ישן בלבוש חדש על שירו של זאב "אנו נושאים לפידים" ומקורות אחרים מן התרבות היהודית. השיר היפה של זאב מדבר על הלפידים של המהפכה הציונית-חלוצית, אבל גם נושאי לפידים אחרים עשויים למצוא בשיר את מראה דמותם.
דף המקורות אנו נושאים לפידים – חנוכה ואנטי-חנוכה מציב את שירו של זאב "אנו נושאים לפידים" בתוך מערכת הקשרים עם טקסטים אחרים מן התרבות היהודית. הכנתי דף זה לפני שנים בגירסה פרימיטיבית (מבחינה טכנית): גזירה במספריים, הדבקה בדבק פלסטי ותוספות בעפרון. מאז לימדתי אותו במסגרות שונות לקהלים שונים והוא אף החל להסתובב בארץ (פעם אפילו הגיע אלי הדף שלי עם הלוגו של בית-המדרש "אלול"…).
לכבוד חנוכה הקרוב החלטתי להפיק אותו מחדש בגירסה קצת יותר מעודכנת מבחינה טכנית (מבחינה תוכנית נעשו בדף שינויים קטנים מאוד). הכנתי את הדף המחודש לשיעור לזכרו של חברי יואב רובין מקהילת בית ישראל, ואני מקדיש אותו לזכרו.
על החלטת בג"ץ בעניין הפרטת בתי הסוהר, על אוניית שוטים ועיר מערבונים; או: "מי יצילנו מעצמנו?"
פורסם לראשונה (בשינויים קלים מאוד מן הגירסה המובאת כאן) באתר "העוקץ"
שעות ספורות לאחר החלטת בג"ץ ביום חמישי, אשר בטלה את התכנית להפרטת בתי הסוהר, התמלאה תיבת האימייל שלי בקריאות נצחון ותרועות שמחה. היו אף שהזמינו להרמת כוסית. השמחה היתה ללא ספק מוצדקת, אך נדמה לי שגם מעט מוגזמת.
אומר מייד: החלטת הרכב השופטים המורחב היתה נכונה, ראויה וחשובה מאין כמוה. יש לברך עליה ולהודות לכל אלה שנאבקו בשנים האחרונות להשגתה. ובכל זאת, אין להפריז בשמחה.
למרות שהסוציאליזם מוזכר ב"מכתבים מבית הסוהר" של רוזה לוקסמבורג פעם או פעמיים לכל היותר, וגם זאת בחטף, זהו טקסט בעל ערך חינוכי גדול עבור כל סוציאליסט. היכולת לשלב מאבק עיקש ואהבה עיקשת מבלי לוותר על אחד מהם – זה הדבר שאותו יכולים אנו ללמוד מרוזה לוקסמבורג.
(דברים שנאמרו בכנס במכון לאו בק לרגל ההוצאה המחודשת של "מכתבים מבית הסוהר")
מבין חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית בראשית המאה העשרים היתה רוזה לוקסמבורג הנאמנה ביותר למשנתו של מרקס. מבחינת עומק מחשבתה, חריפותה האנליטית, אומץ ליבה וגאון רוחה היא היתה ממשיכה ראויה למרקס. כמוהו היא הציגה סינתזה מרשימה של תיאוריה כלכלית, פילוסופיה פוליטית ומעש מהפכני (אגב, אפשר שנאמנות זו הביאה לכך שכמה בעיות שלא נפתרו בהגותו של מרקס נותרו בלתי פתורות גם בהגותה של לוקסמבורג).
להמשיך לקרוא שושנת מהפכות אדומה (על רוזה לוקסמבורג, לרגל ההוצאה המחודשת של "מכתבים מבית הסוהר")
על חייהן של קבוצות שיתופיות מבעד לשני סיפורים מן "הערים הסמויות מעין" של איטאלו קאלווינו.
מאמר זה נכתב במקור לפרסום בקובץ שיוקדש לקבוצות השיתופיות-משימתיות החדשות. בינתיים הוצאת הקובץ מתעכבת…
הרשת במִתאר הכוכבים
יפתח גולדמן
ספרו של איטאלו קאלווינו "הערים הסמויות מעין" הוא סידרה של סיפורים קצרצרים שמספר הנוסע מרקו פולו לשליט האימפריה המונגולית קובלאי חאן. אלה סיפורים בעלי אופי פנטסטי, המספרים בלשון פיוטית על אודות ערים דמיוניות שלהן שמות של נשים. בה בעת אלו משלים פילוסופיים מדוייקים ועדינים על מוזרותו, יופיו ורב-גוניותו של הקיום האנושי. לאורך השנים נעזרנו כמה פעמים בספר הזה בשיחות שניהלנו על אודות חיינו המשותפים בתמוז (הקיבוץ העירוני שבו אני חבר). בכל פעם שפנינו אל הערים הסמויות מן העין, גילינו שהן מציגות בפנינו דיוקן מסויים של עצמנו – מבליטות קווים אחדים, ומצניעות אחרים. לא תמיד היה קל להביט בדיוקנאות הללו, אך השיחה שהתפתחה בעזרת משליו של קאלוינו היה כמעט תמיד מרתקת. על שניים מן המשלים הללו ברצוני לכתוב כאן, ולדבר מבעדם על תמוז ועל קבוצות שיתופיות אחרות.