האם האוטופיה היא גורם שמרני או פרוגרסיבי? האם הצגתן של תוכניות לסדר חברתי טוב (או מושלם) משרתות את הקידמה או את השמרנות? התשובה לשאלה תלויה בשאלת אפשרות המעבר "מכאן לשם" – מן המציאות הקיימת אל האפשרות האוטופית. בחינה ביקורתית של אוטופיות שונות מגלה כי אפשרות זו מוטלת בספק: נדמה שהגורם האמור ליצור את החברה האוטופית יכול להתהוות רק בחברה האוטופית עצמה. מעגל קסמים המכשיל את תיקון החברה.
יפתח גולדמן
(הרצאה בפני החוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, דצמבר 2007)
פילוסופים שונים הציגו בהגותם ביקורת רדיקלית על המציאות האנושית. לעתים היתה הביקורת מכוּוֶנת באופן קונקרטי אל חברת זמנו של הכותב, ולעתים לבשה אופי של דיון כללי על מצבו של האדם בכל זמן ובכל מקום. הגבולות שבין הביקורת על מציאות היסטורית-ספציפית, לבין זו שעניינה מאפיינים אוניברסאליים או טראנס-היסטוריים של האדם – גבולות אלה הם כמובן מטושטשים. לעתים אנו שומעים בביקורת שמציג הפילוסוף על מציאות זמנו גם טענות בעלות תוקף כולל יותר. כך, למשל, כאשר מבקר מארקס את ההתנכרות האנושית בחברת הסחורות של הקפיטאליזם, ארוגה הביקורת בתפיסה כוללת אודות ההיסטוריה האנושית כהיסטוריה של ניכור, ניצול ואנטגוניזם חברתי. ולעתים, כשמציג הפילוסוף טענות כלליות אודות מצבו של האדם באשר הוא, אנו מאתרים בדבריו מאפיינים קונקרטיים של הזמן ההיסטורי שבו הוא מציג את ביקורתו. כך, למשל, אצל רוסו. הביקורת האוניברסאלית שלו על מצבו של האדם ("האדם נולד חופשי ובכל מקום אסור הוא באזיקים") היא גם, אולי בעיקר, ביקורת היסטורית-קונקרטית על דפוס האזיקים של החברה הבורגנית ההולכת ומתהוָוה בימיו.
להמשיך לקרוא ביקורת רדיקלית ואוטופיה: מעגל הקסמים של התיקון הפוליטי