ביקורת רדיקלית ואוטופיה: מעגל הקסמים של התיקון הפוליטי

האם האוטופיה היא גורם שמרני או פרוגרסיבי? האם הצגתן של תוכניות לסדר חברתי טוב (או מושלם) משרתות את הקידמה או את השמרנות? התשובה לשאלה תלויה בשאלת אפשרות המעבר "מכאן לשם" – מן המציאות הקיימת אל האפשרות האוטופית. בחינה ביקורתית של אוטופיות שונות מגלה כי אפשרות זו מוטלת בספק: נדמה שהגורם האמור ליצור את החברה האוטופית יכול להתהוות רק בחברה האוטופית עצמה. מעגל קסמים המכשיל את תיקון החברה.

יפתח גולדמן
(הרצאה בפני החוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, דצמבר 2007)

פילוסופים שונים הציגו בהגותם ביקורת רדיקלית על המציאות האנושית. לעתים היתה הביקורת מכוּוֶנת באופן קונקרטי אל חברת זמנו של הכותב, ולעתים לבשה אופי של דיון כללי על מצבו של האדם בכל זמן ובכל מקום. הגבולות שבין הביקורת על מציאות היסטורית-ספציפית, לבין זו שעניינה מאפיינים אוניברסאליים או טראנס-היסטוריים של האדם – גבולות אלה הם כמובן מטושטשים. לעתים אנו שומעים בביקורת שמציג הפילוסוף על מציאות זמנו גם טענות בעלות תוקף כולל יותר. כך, למשל, כאשר מבקר מארקס את ההתנכרות האנושית בחברת הסחורות של הקפיטאליזם, ארוגה הביקורת בתפיסה כוללת אודות ההיסטוריה האנושית כהיסטוריה של ניכור, ניצול ואנטגוניזם חברתי. ולעתים, כשמציג הפילוסוף טענות כלליות אודות מצבו של האדם באשר הוא, אנו מאתרים בדבריו מאפיינים קונקרטיים של הזמן ההיסטורי שבו הוא מציג את ביקורתו. כך, למשל, אצל רוסו. הביקורת האוניברסאלית שלו על מצבו של האדם ("האדם נולד חופשי ובכל מקום אסור הוא באזיקים") היא גם, אולי בעיקר, ביקורת היסטורית-קונקרטית על דפוס האזיקים של החברה הבורגנית ההולכת ומתהוָוה בימיו.

להמשיך לקרוא ביקורת רדיקלית ואוטופיה: מעגל הקסמים של התיקון הפוליטי

חברותא בעידן ההפרטה

משנתו הסוציאליסטית של מרטין בובר והרלוונטיות שלה לזמננו, מול השתלטות הקפיטליזם על חיינו הכלכליים ואידיאולוגיית ההפרטה על חיינו החברתיים והתרבותיים

יפתח גולדמן
(פורסם לראשונה בכתב העת "פנים", גליון 41, דצמבר 2007. עלה לאוויר לראשונה באתר "הסתדרות המורים")

בעולם המערבי נישא דגל ה"קהילה" לרוב על ידי הימין השמרני. בישראל, משמשת ה"קהילה" אחד מהכלים האידיאולוגיים והארגוניים של מהפכת ההפרטה ושל פירוק מדינת הרווחה. "העברת האחריות לקהילה" פירושה לא פעם הסתלקות של המדינה מאחריותה, ו"העצמת הקהילה" מתגלה לעתים קרובות כהפקרתם של ציבורי אדם לשררתם ולנדבת לבם של בעלי הון ושל קרנות פילנטרופיות.

להמשיך לקרוא חברותא בעידן ההפרטה

Kibbutz

הערך "קיבוץ" ב"מילון ההיסטורי-ביקורתי למרקסיזם" . פורסם בשפה הגרמנית ב 2008. כאן מובאת הגירסה האנגלית.

Yiftah Goldman

הערך "קיבוץ" ב"מילון ההיסטורי-ביקורתי למרקסיזם" . פורסם בשפה הגרמנית ב 2008. כאן מובאת הגירסה האנגלית

The Kibbutz is a form of communal village first established in Palestine in the second decade of the twentieth century. At present, there are about 270 Kibbutzim (plural of "kibbutz") in the state of Israel, with a total of some 120,000 members. In the last two decades, Kibbutz movement has been undergoing a serious economic, social and ideological crisis.

להמשיך לקרוא Kibbutz

אוטופיה שיתופית ופוליטיקה

מבט על ישראל מבעד לתיאוריה של הפרקסיס המשחרר בסוציאליזם האירופי ( מאמר המבוסס על גירסה מוקדמת של פרק מעבודת הדוקטורט. פורסם בכתב העת "עיונים בתקומת ישראל")

יפתח גולדמן
(מאמר המבוסס על גירסה מוקדמת של פרק מעבודת הדוקטורט שלי. התפרסם בכתב העת "עיונים בתקומת ישראל" בשנת 2005)

מאמר זה מוקדש לבירורה של מחלוקת בקרב התנועה הסוציאליסטית על דרך שחרור החברה (כלומר: על הפרקסיס האמנסיפטורי) ולבירור השלכותיה של מחלוקת זו על מגמות ואפשרויות בחברה הישראלית בעבר ובהווה. שורשיה של המחלוקת במפלגות ובזרמים הסוציאליסטיים באירופה של המאה התשע-עשרה, אולם, כפי שיובהר במאמר, יש לדיון זה נגיעה ישירה אל נסיונות הגשמת הסוציאליזם בישראל מאז ראשית הציונות ועד ימינו. כשם שהציונות בכללה היתה תולדה מאוחרת של עלית הלאומיות באירופה, כך תנועת העבודה הציונית הושפעה עמוקות מן הסוציאליזם האירופי. יתר על-כן, הציונות הסוציאליסטית הכילה יסודות של זרמים סוציאליסטים מנוגדים זה לזה (זרמים פוליטיים ואוטופיסטיים, כפי שיוסבר להלן) ודרכה המיוחדת בסוציאליזם היתה סינתזה דיאלקטית של היסודות הללו. סינתזה זו צלחה בארץ ישראל יותר מכפי שצלחה באירופה. אולם, כפי שאראה בסוף המאמר, גם תנועת העבודה הציונית נטשה לבסוף את הדרך הסינתטית, ונטישה זו קשורה באובדן הדרך של תנועת העבודה בימינו. בשנים האחרונות מופיעים בישראל רמזים לאפשרות של תחייה מחודשת של הסינתזה בין הדרך הפוליטית והדרך האוטופיסטית בסוציאליזם.

להמשיך לקרוא אוטופיה שיתופית ופוליטיקה

הבור של טוּסְבָּרָהִינְדִי

על אוטופיה ואמריקה, על מציאות ודמיון, ועלינו עצמנו.

יפתח גולדמן
(פורסם לראשונה בכתב העת "חברה". עלה לאוויר לראשונה באתר יסו"ד ב 11/04/05)

'טוּסְבָּרָהִינְדִי הַגִּבּוֹר', מאת שמעון צבר, הוא אחד מסיפורי הנונסנס היותר חביבים שנכתבו בעברית. הוא הופיע לפני שנים רבות מאוד (בהוצאת 'עם עובד') ואחר-כך אבד מן העולם (רק בכמה בתים פרטיים ובכמה ספריות עוד נשמרו עותקים מתפוררים שלו. רק כמה הורים "מכורים" עוד ספרו לילדיהם לפני השינה את 'טוסברהינדי'). בשנים האחרונות הודפס הספר במהדורות חדשות, במסגרת מגמת השיבה אל יצירות ישנות שנשתכחו בספרות הילדים העברית (כן, גם דברים טובים קורים בתחום המול"ות בישראל…).

להמשיך לקרוא הבור של טוּסְבָּרָהִינְדִי

מה העבודה הזאת לכם?

קיצור תולדות העבודה, מאדם הראשון ועד קארל מארקס

יפתח גולדמן
(פורסם לראשונה בכתב העת "חברה", גליון מס' 13. עלה לאוויר לראשונה באתר יסו"ד

ב 18/08/2004)

"וּלְאָדָם אָמַר: […] אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה…" (בראשית, ג', י"ז-י"ט)
העבודה היא קללת אלוהים לאדם. רעיון זה נטוע בעומק מקורותיה של הציוויליזציה המערבית. העבודה היא תולדת הגירוש מגן-העדן הקדמון. היא מופיעה, כקללה, בראשית ההיסטוריה, בראשית החברה, בראשית התרבות האנושית. במשך אלפי שנים ראו בני האדם בעבודה קללה, עונש או קורבן. גם כשדברו בשבחה, היא נתפסה לכל היותר כ'רע הכרחי' ולעולם לא כ'טוב' הרצוי מצד עצמו.

להמשיך לקרוא מה העבודה הזאת לכם?

האמנם הכל פוליטיקה?

על תפיסת הפוליטיקה ומקומו של המאבק הפוליטי בתורת השחרור של מארקס

יפתח גולדמן
(הרצאה בכנס "האגודה הישראלית לפילוסופיה", ב 2004. פורסם כמאמר בכתב העת "מטפורה" באביב 2006)

"הפילוסופים אך פירשו באפנים שונים את העולם, אבל העיקר הוא לשנותו"[1]. כך אומר מארקס בתיזה האחת-עשרה המפורסמת על פויארבאך. בהשקיפנו על תולדות המארקסיזם במאה העשרים אי אפשר, לדעתי, להתעלם מן הפער הגדול שבין כוחו של המארקסיזם כפילוסופיה מפרשת-עולם, לבין הכישלון בדבר שאמור היה להיות העיקר: שינוי העולם. פער זה מחייב התייחסות, ואכן הוקדשו לבעיה זו דיונים רבים ועמוקים בהגות המארקסיסטית. במאמר זה לא אנסה להתמודד עם כל מרכיביה של הבעיה, אלא לעמוד על גורם אחד שלה, המצוי, לדעתי, כבר בפילוסופיה של מארקס עצמו. אנסה להצביע על כשל מהותי בתוך תאורית-המהפכה של מארקס. אשוב ואדגיש: איני טוען שכשל זה הוא הגורם היחיד לכשלון המארקסיזם, גם לא הגורם העיקרי. אולם, אם אכן קיים כשל כזה כבר בנקודת המצוא של המארקסיזם – בהגותו של מארקס עצמו – הרי שבירורו עשוי להיות צעד פורה, לפחות מבחינה תיאורטית. הדברים אמורים, באופן כללי, בתפיסת הפוליטיקה אצל מארקס, ובאופן ספציפי יותר: בתפיסתו את המהפכה כמעשה פוליטי בעיקרו (ולפחות עד לשלב מסויים – פוליטי בלבד).

  להמשיך לקרוא האמנם הכל פוליטיקה?

פוליטיקה, רומנטיקה, אוטופיה – על הדרך לשחרור החברה בהגותם של מארקס ולאנדאואר

יפתח גולדמן

(הרצאה בכנס לזכרו של פרופסור ולטר גראב באוניברסיטת תל אביב, 2004)


להמשיך לקרוא פוליטיקה, רומנטיקה, אוטופיה – על הדרך לשחרור החברה בהגותם של מארקס ולאנדאואר

עשר הנחות יסוד לאוטופיה סוציאליסטית קהילתית

עשרה עיקרים או עשר הנחות יסוד לאוטופיה קהילתית בישראל של ימינו

יפתח גולדמן

(פורסם לראשונה בגליון "חברה" מס' 11, ינואר 2004)

בגליון 'חברה' מס' 4 פרסמתי מאמר בשם 'חברה של קהילות'. טענתי שם, שהסוציאליזם חייב לייחס חשיבות גדולה לקהילה; שתיקון החברה ברוח סוציאליסטית אפשרי רק אם יחודשו חיי הקהילה בחברה המודרנית. בדברים הבאים אנסה לפסוע צעד אחד הלאה: לשרטט קוי מתאר ל'אוטופיה קהילתית' בישראל של ימינו. אין כאן תוכנית מפורטת, אלא עשרה עיקרים או עשר הנחות יסוד. אומר מייד: הקורא ימצא כאן מעט מאוד דברים מקוריים. כמעט בכל מה שכתוב להלן, אני הולך בעקבות מרטין בובר. ספרו החשוב של בובר 'נתיבות באוטופיה' יצא לאור בשנת 1947 וחלקים רבים ממנו כבר התיישנו. ובכל זאת, החזון הנפרש בחיבור זה הוא עדיין הגדרת המשימה האקטואלית ביותר, לישראל של ימינו ולחברה המערבית כולה.

להמשיך לקרוא עשר הנחות יסוד לאוטופיה סוציאליסטית קהילתית

בין הריגה למיתה יש דבר שלישי: חיים

על גילגולה של מלחמת טרויה ביצירות אנטי-מלחמתיות מן העת העתיקה ומזמננו: 'נשי טרויה' של אוריפידס, ו'קסנדרה' של הסופרת הגרמניה כריסטה וולף

יפתח גולדמן

(פורסם לראשונה בכתב העת "חברה", ינואר 2003)


מלחמת טרויה התחוללה סמוך לתום האלף השני לפני הספירה (האמנם "התחוללה", או שמא מאז ומעולם לא היתה אלא אגדת קדומים? הדעות חלוקות). הומרוס, משוררה הגדול של המלחמה הזאת חי ויצר, כנראה, במאה השמינית או התשיעית לפנה"ס (האמנם "חי ויצר"? האמנם היה משורר אחד בשם הומרוס, או שמא נוצרו האפוסים ההומריים בתהליך ארוך ועל-ידי משוררים שונים? גם על כך מחלוקת). האיליאדה והאודיסיאה (האפוסים ההומריים על מלחמת טרויה ותוצאותיה) הועברו כמסורות שבעל-פה במשך כמה מאות שנים, עד שהועלו על הכתב באתונה, במאה השישית לפנה"ס (כאן כבר לפנינו עדויות היסטוריות מוצקות). מאז היו האפוסים הללו ל'סלע היסוד' של תרבות יוון הקלאסית, ויש מי שיאמר: של התרבות המערבית כולה.

להמשיך לקרוא בין הריגה למיתה יש דבר שלישי: חיים