רשימות על פילוסופיה, סוציאליזם, חברה, תרבות וחינוך
בעקבות הרשימה שפרסמתי כאן, והדיון אודות הדרכים לעידוד מעורבות אזרחית בענייני הציבור, התנהלה שיחה באימיילים ובטלפון ביני לבין יעקב לקס (לקסי) – מתכנן מרחבי בדימוס השוהה בימים אלה באמסטרדם.
הנה עיקרי הדברים שלמדתי מפיו של לקסי על "המודל ההולנדי"
בעקבות הרשימה שפרסמתי כאן, והדיון אודות הדרכים לעידוד מעורבות אזרחית בענייני הציבור, התנהלה שיחה באימיילים ובטלפון ביני לבין יעקב לקס (לקסי) – מתכנן מרחבי בדימוס השוהה בימים אלה באמסטרדם.
הנה עיקרי הדברים שלמדתי מפיו של לקסי על "המודל ההולנדי":
להמשיך לקרוא מעורבות אזרחית בניהול ענייני הציבור – "המודל ההולנדי"
על האופן שבו משמש מושג ה"קהילה" כמסווה אידאולוגי להפרטה, ועל כך ש"מדינה" ו"קהילה" אינן שני הפכים פשוטים (ככל שזו גדלה זו קטנה ולהפך). הקהילה יכולה לשגשג דווקא במדינה חזקה.
(פורסם לראשונה באתר "העוקץ")
לפני כמה ימים, בעודי מזדחל בפקק במבואות תל אביב, האזנתי לקרן נויבך שראיינה ברדיו יושב-ראש ועד שכונה כלשהי ברחובות (שכחתי את שם השכונה). ראש הועד סיפר ששכונתו הפכה ליעד של עברייני רכוש הפורצים לבתים בכל שעות היממה וממררים את חיי התושבים.
– "פניתם למשטרה?" שאלה המראיינת.
– "פנינו", השיב ראש הועד.
– "ומה אמרו לכם?"
(תתכונן, אמרתי לעצמי, הנה זה בא. ואכן זה בא)
– "מפקד המשטרה הציע לנו להתראגן כקהילה ולקחת על עצמנו את משימת השיטור בשכונה", אמר ראש הועד.
דני גוטווין קורא לשמאל הישראלי להציב על סדר היום הציבורי את רעיון ה"הלאמה החוזרת" של הנכסים שהופרטו. כתרומה ראשונית לדיון זה אני רוצה להעלות את השאלה – הלאמה כיצד? אין כוונתי לאופן שבו תבוצע ההלאמה (מבחינה משפטית או אחרת) אלא לאופן שבו ינוהלו הנכסים, השירותים והחברות לאחר שיולאמו.
(פורסם לראשונה באתר "עבודה שחורה")
דני גוטווין קורא לשמאל הישראלי שלא להסתפק בקרב מאסף נגד כוחות ההפרטה, אלא להעלות על סדר היום הציבורי את המושג הלאמה-חוזרת. לדבריו, אנשי השמאל צריכים להודיע במפורש שכאשר יחזור השמאל לעמדת כוח פוליטית ישוב וילאים את מה שהופרט (נכסי ציבור, שירותים חברתיים, חברות). כדי לתת תוקף של רצינות להצהרה כזאת קורא גוטווין להתחיל מייד בעיסוק תיאורטי במושג ה"הלאמה החוזרת" – דיון ומחקר שיתרגמו לתכנית פוליטית.
אני תומך בכל לב בקריאתו של גוטווין. כתרומה ראשונית בסוגיית ה"הלאמה החוזרת" אני רוצה להעלות את השאלה – הלאמה כיצד? אין כוונתי לאופן שבו תבוצע ההלאמה (מבחינה משפטית או אחרת) אלא לאופן שבו ינוהלו הנכסים, השירותים והחברות לאחר שיולאמו.
חסידי החינוך הדמוקרטי כלל אינם מוטרדים ממצבה של הדמוקרטיה הישראלית, או מכל מקום, אינם רואים קשר בין הדמוקרטיה לבין החינוך.
(פורסם לראשונה באתר 'העוקץ')
ידעתם שישראל היא המעצמה העולמית בתחום החינוך הדמוקרטי? לא סתם "מעצמה עולמית" אלא המעצמה העולמית. מספר אחד בלי כל מתחרים. טענה זו מתבססת על הנתונים שאני שואב (בתיווכו של האתר המצויין של "המכון לחינוך דמוקרטי
"), מן האתר הבינלאומי: Alterative Education Resource Organization.
בריטניה נחשבת על ידי רבים למולדת הדמוקרטיה המודרנית. היא גם המדינה שבה נוסד בית הספר הדמוקרטי הראשון "סאמרהיל". והנה, בבריטניה (בת כ 60 מליון התושבים) פועלים היום שלושה בתי ספר דמוקרטיים. אחד לכל עשרים מליון תושבים.
להמשיך לקרוא אלף מלים על: חינוך לדמוקרטיה? לא בבית ספרנו הדמוקרטי…
לפני כחודשיים פנה אלי אבנר שפירא, חבר ותלמיד לשעבר העובד היום בעיתון הארץ, בבקשה שאשיב (יחד עם חוקרים אחרים) על שאלון בנושא "מצבה של הפילוסופיה בישראל". אתמול התפרסמו הדברים במדור "גלריה". הנה מה שאמרתי שם:
לפני כחודשיים פנה אלי אבנר שפירא, חבר ותלמיד לשעבר העובד היום בעיתון "הארץ", בבקשה שאשיב (יחד עם חוקרים אחרים) על שאלון בנושא "מצבה של הפילוסופיה בישראל". אתמול התפרסמו הדברים במדור "גלריה". הנה מה שאמרתי שם:
מה אפשר ללמוד מפרשת עליתו, נפילתו ולבסוף התאבדותו של הבדרן דודו טופז? אני רוצה להציע היפותזה, אולי לא מאוד מקורית או חדשנית, על פיה דעיכתו של טופז קשורה בשינוי באופיה של הטלויזיה המסחרית ובאופי היחסים שלה עם הצופים. לשינוי הזה קוראים בשתי מלים "תוכניות ריאליטי". טופז נדחק מן התקשורת המסחרית ככל שתוכניות הריאליטי השתלטו עליה. בתוכניות הללו אין לו מקום.
לפני שבועיים התאבד הבדרן דודו טופז בתא המעצר. כך באה אל סיומה פרשת חייו, עלייתו ונפילתו של "מלך הרייטינג", שאפשר היה לכנותה טרגדיה אילו היה בה לפחות שמץ של נשגבות. אלא שלא היה בה. רק סחי ורפש ועליבות ומיאוס-עצמי וייסורים. סוף קטן ועגום לחיים קטנים ועגומים. לא אקיים את הכלל הנדוש "אחרי מות קדושים אמור". לא אומר כאן שום דבר טוב על דודו טופז. ולא משום שאין לשמור על כבוד המת אם המת עצמו ביזה את כבודו בעודו חי, אלא משום שכבוד האמת חשוב מכבוד המת.
להמשיך לקרוא אלף מלים על: הרהורים באיחור על מותו של כוכב הבידור
אב ובנו במסע משותף של השרדות, התבגרות, התקרבות וקורבן. כמה פעמים כבר קראנו את הסיפור הזה? ומדוע נדמה ש"הדרך" של קורמאק מקראתי מספר אותו בפעם הראשונה?
אמריקה שלאחר הקטסטרופה. ציויליזציה שנכחדה ושרידי-אדם הנאבקים על קיומם. כמה סופרי מדע-בדיוני כבר ניסו את כוחם בכתיבת הספר הזה, ומדוע כשמקראתי עושה זאת נדמה לנו שאנחנו קוראים נוסח חדש של ספר בראשית?
(פורסם לראשונה בכתב העת "חברה", גליון 41, יולי 2009).
אפר ותקווה
על הרומן "הדרך" מאת קורמאק מקארתי (הוצאת 'מודן', 2009)
יפתח גולדמן
אב ובנו במסע משותף של השרדות, התבגרות, התקרבות וקורבן. כמה פעמים כבר קראנו את הסיפור הזה? ומדוע נדמה ש"הדרך" של קורמאק מקראתי מספר אותו בפעם הראשונה?
אמריקה שלאחר הקטסטרופה. ציויליזציה שנכחדה ושרידי-אדם הנאבקים על קיומם. כמה סופרי מדע-בדיוני כבר ניסו את כוחם בכתיבת הספר הזה, ומדוע כשמקראתי עושה זאת נדמה לנו שאנחנו קוראים נוסח חדש של ספר בראשית?
להמשיך לקרוא אפר ותקווה – על הרומאן "הדרך" מאת קורמאק מקארתי
אובמה והתנועה הקומיוניטריאנית בארצות הברית. הפוטנציאל להתחדשות קהילתית באמריקה.
יפתח גולדמן
(פורסם לראשונה באתר "העוקץ" ב 10/11/2008)
נצחונו ההיסטורי של ברק אובמה במרוץ לנשיאות ארצות הברית נשען על התגייסות נרחבת, אולי חסרת-תקדים בהיקפה, של פעילים ומתנדבים. רבים מן הפעילים הללו היו צעירים אמריקאים, שהתגיסותם למען אובמה עמדה בניגוד בולט לאדישות החברתית ולהעדר המעורבות הפוליטית שאפיינה ציבור זה עד כה. רבים פעלו למען אובמה בדרכים חדשות באמצעות האינטרנט. אחרים עשו זאת באמצעים הישנים של מסעות שכנוע מדלת לדלת, ארגון חוגי בית ומפגני תמיכה. רק מעטים מבין האלפים הרבים של הפעילים הצליחו להגיע לשיקגו בליל הבחירות, אולם כולם חוו, במהלך הקמפיין, חוויה מרגשת של השתתפות והשתייכות. האנשים באמריקה (ומן הסתם לא רק באמריקה) הולכים ומאבדים את היכולת להשתתף ולהשתייך. הם הולכים ונעשים בני אדם מבודדים, מנותקים ואילמים, המשתפים פעולה זה עם זה רק מבעד למנגנון האדיש והמנוכר של קניה ומכירה (של סחורות, שירותים וכוח עבודה). אנשים באמריקה כמהים להשתתפות ולהשתייכות (נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון כינה זאת פעם "הרעב לקהילה"). קמפיינים פוליטיים מוצלחים כגון זה של אובמה הם מעין מנת יתר מזוקקת ומרוכזת של השתתפות והשתייכות, הפועלת על הנפשות המורעבות בעוצמה משכרת. זה מה שחשו התומכים של אובמה. זה מה שחשו אצלנו בחודשים האחרונים הפעילים הנלהבים של "עיר לכולנו". אין לנו אלא לקנא בהם.
מדוע השילוב הרווח בימינו בין "יהדות" ל"צדק חברתי" או "סוציאליזם" הוא בעייתי, ומדוע (או באילו תנאים) הוא בכל זאת מוצדק
יפתח גולדמן
(פורסם לראשונה בכתב העת "חברה", גליון מס' 33. עלה לאוויר לראשונה באתר יסו"ד אוקטובר 2008)
השיבה אל 'ארון הספרים היהודי' היא תופעה תרבותית רווחת בישראל. בשנים האחרונות נוסף לה מימד חדש: החיבור שבין יהדות ו"צדק חברתי", אליו מתלווה לא פעם גם דגש על "ערכי הקהילה". ארגונים ואנשים מחפשים במקורות העתיקים חיזוק למאבקם הפוליטי נגד המדיניות הכלכלית-חברתית הנוהגת. במגמה כללית זו ניתן לזהות שתי מגמות-משנה: זו ה"מתונה", הרואה בעיסוק ביהדות השלמה הכרחית לתיאוריות הפוליטיות והכלכליות המניעות את המאבק החברתי; והקיצונית הרואה ביהדות מצע טוב יותר לניהול המאבק החברתי ממצעים אידיאולוגיים כמו הסוציאליזם. המתונים מבקשים, איפוא, ליצור סוציאליזם "יהודי". הקיצוניים מבקשים להחליף את הסוציאליזם ביהדות. לשניהם אקרא במאמר זה, למען הקיצור "המשלבים" [בין יהדות ובין שיח הצדק החברתי].
במאמר זה אדון במשלבים באופן ביקורתי, אך לא שוללני נחרץ: בתחילה אעמוד על הטעויות שלדעתי המשלבים לוקים בהן. בהמשך אשרטט את הגבולות שבתוכם יש לקבל בברכה את מגמתם של המשלבים.
להמשיך לקרוא שירת המהפכה והסמלים שבארון: על "יהדות" ו"מאבק חברתי"
על הייצוגים האמנותיים של חפצים משומשים, ומשהו על האמנות המודרנית והפוסט-מודרנית (מאמר לקטלוג תערוכה במוזיאון הפתוח לצילום בתל חי)
יפתח גולדמן
(מאמר לקטלוג התערוכה "מבעד לחפץ" במוזיאון הפתוח לצילום בתל חי, דצמבר 2007)
מִכָּל יְצִירוֹת הָאָדָם אֲנִי אוֹהֵב
אֶת אֵלֶּה שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן.
סִירֵי הַנְּחֹשֶׁת עִם הַצַּלָּקוֹת וְהַשּׁוּלַיִם הָמְשׁוּטָחִים
סַכִּינִים וּמַזְלֵגוֹת שֶׁיָּדִיוֹת-הָעֵץ שֶׁלָּהֶם
נִטַשְׁטְשׁוּ מֵהַרְבֵּה יָדַיִם: צוּרוֹת כְּאֵלֶּה
נִרְאוּ לִי הָאֲצִילוֹת בְּיוֹתֵר…
ברטולט ברכט, "מכל יצירות האדם"[1]
להמשיך לקרוא כלי וחפץ בו: על חפצים של אנשים ואנושיותם של חפצים