הפודקסט על מרקס, פרק שלישי, "איש הקרח"

בפרק זה אני ממשיך ומסביר את המטיריאליזם ההיסטורי של מרקס, ומצרף אל הדיון את המושג המאתגר "תודעה". אגב כך גם מתברר "מותר האדם מן הבהמה" על פי מרקס.

גירסה מתורגמת ומוערת של "האידאולוגיה הגרמנית" שהוציאה תנועת בנק"י. בפודקסט אקרא חלק מן הקטעים המסומנים בטקסט באפור.

אתר המוזיאון הארכיאולוגי של דרום טירול בעיר בולצנו שבאיטליה – המוזיאון שבו מוצגים אוצי איש הקרח וחפציו

זה לא אוצי איש הקרח כמובן, אלא השחקן יורגן פוגל בסרט עלילתי מ 2017
שנעשה בהשראת דמותו של אוצי. לא ראיתי את הסרט כך שאיני יכול להעיד
על טיבו, אבל שחזור הביגוד והציוד של אוצי נראה אמין למדי (אם כי אוצי
האמיתי לא הספיק להשלים את הכנתם של הקשת והחיצים שנמצאו לצד
גופתו).

הפרק הרביעי יעלה ביום חמישי, 2 ביוני

הפודקסט על מרקס, פרק שני, "דיאלקטיקה של צרכים וסיפוקים"

לכבוד יום הולדתו ה 204 של קרל מרקס, העלתי לרשת את הפרק השני בפודקסט על מרקס.
בפרק זה אני מתחיל לברר את המושג הסבוך "מטיריאליזם היסטורי" (או "מטיריאליזם דיאלקטי").

מאז עליתי לאוויר ביום ראשון ה 1 במאי קרו המון דברים:

ראשית, הלך לעולמו החבר היקר אילן גילאון ולכן הפודקסט על מרקס יוקדש מעתה לזכרו.

שנית, למדתי שלהעלות פודקסט זה הרבה יותר מסובך ממה שחשבתי אבל בד בבד
למדתי, שלישית, שיש הרבה אנשים טובים שיכולים ורוצים לעזור לי.

אז בעזרתו הנפלאה של החבר עומר לובי לובטון אני עומל על "חשיפת" הפודקסט על מרקס לכל האפליקציות שאתם שומעים בהן פודקסטים. בחלק מהן הפרוצדורה עלולה לקחת אפילו שבועיים, אז סבלנות. בינתיים אפשר להאזין לפרק השני כאן.

<>
במרכז הדיון שלנו יעמוד החיבור של מרקס ואנגלס "האידאולוגיה הגרמנית". בקובץ המצורף, גירסה מלאה, מתורגמת ומוערת של "האידאולוגיה הגרמנית" שהוציאה תנועת בנק"י לפני שנים (פרוייקט נהדר!). בפודקסט אקרא חלק מן הקטעים המסומנים בטקסט באפור.

הפרק השלישי יעלה בעוד שבועיים, ב 19 במאי

תגובות, שאלות, הערות, ביקורות והצעות יתקבלו בברכה.

על "ארץ הנוודים": מעין ביקורת קולנוע

 

הסרט "ארץ הנוודים" מעוגן בהקשר ספרותי וקולנועי ברור. "ענבי זעם" בראש ובראשונה, אבל גם סרטי-מסע וספרי-מסע אחרים מן התרבות האמריקאית. יש לסרט גם הקשר אחר: יצירות דיסטופיות המתארות את אמריקה (או העולם) שלאחר הקטסטרופה (ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה כאלה נפוצים, כך נדמה, היום יותר מבעבר). בדרך כלל מדובר ביצירות של בידור זול (כמו סדרת "מקס הזועם" למשל). אבל בידיהם של יוצרים מחוננים כמו קורמאק מקארתי והאחים כהן מנפיק הז'אנר הזה גם יצירות מופת. האם "הדרך" ו"לא ארץ לזקנים" נכחו בתודעתה של במאית "ארץ הנוודים" קלואי ז'או? אינני יודע. אבל הספרים (והסרטים) הללו נכחו בתודעתי בכל זמן הצפייה.

להמשיך לקרוא על "ארץ הנוודים": מעין ביקורת קולנוע

חינוך דיאלוגי (פרק מתוך כתב היד של ספר בהכנה)

על מנת שנוכל לדבר על חינוך דיאלוגי, עלינו להשתחרר, תחילה, מטעות מקובלת בהבנת המושג "דיאלוג" – טעות הנובעת בעיקר מן האקלים התרבותי הפוסט-מודרניסטי והרלטיוויסטי של תקופתנו. פעמים רבות נתפס הדיאלוג כמרחב שבו כל אחד מן הדוברים מקבל אפשרות מלאה להביע את עצמו, ואף זוכה לכך שדבריו יישמעו על ידי האחרים ויתקבלו בלי ביקורת או שיפוט. זה ותו לא. כך הופך הדיאלוג לסדרה של מונולוגים הבאים בזה אחר זה. אמפתיה, רגישות, הקשבה וקבלה נתפסות כאיכויות העיקריות, או היחידות, הנדרשות ממשתתפיו של דיאלוג. גישה זו, לדעתי, מקטינה את הדיאלוג ומבטלת את עיקר חשיבותו. היא הופכת אותו מערוץ תקשורת לערוץ של ונטילציה רגשית או הזדמנות לשכלול ניסוחים. בדיאלוג של ממש צריך להתהוות משהו חדש מן הדברים שכל אחד מן המשתתפים מנכיח בחללה של השיחה. אם משתתפי השיחה יוצאים ממנה בדיוק כפי שנכנסו אליה,  הרי שהשיחה נכשלה. ואם כל מה שרכשו בה זו התובנה, שיש להתייחס בפתיחות ובקבלה לדבריו של הזולת, הרי שרכשו מעט מדי. להמשיך לקרוא חינוך דיאלוגי (פרק מתוך כתב היד של ספר בהכנה)

אלכסנדריה ואלקסיס או: משהו קורה באמריקה

אלכסנדריה אוקסיו קורטז היא צעירה ניו-יורקית בת 28 ממוצא פורטוריקני. היא סוציאליסטית מוצהרת. ב 26 ביוני השנה (2018), נצחה אוקסיו קורטז בבחירות המקדימות על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז NY-14  (מחוז המקיף חלקים מהברונקס ומרובע קווינס). היא גברה על חבר בית הנבחרים המכהן, ג'וזף קרוולי, איש הממסד הוותיק של המפלגה הדמוקרטית, המקושר לבעלי-הון תומכי המפלגה (כן, וגם ידיד ישראל שפעל למען שלום ישראלי-פלסטיני). אוקסיו קורטז ניהלה קמפיין דל תקציב: הכסף שעמד לרשותה לא הגיע כדי עשירית מתקציבו של יריבה. והיא נצחה.  הכסא של מחוז NY-14 בבית הנבחרים הוא כסא דמוקרטי מובהק. רק ב 17 מתוך מאה השנים האחרונות ישב עליו נציג רפובליקני. לכן, אם לא יקרה משהו מאוד יוצא דופן, אלכסנדריה אוקסיו קורטז תכנס בנובמבר הקרוב לבית הנבחרים של ארצות הברית של אמריקה.
להמשיך לקרוא אלכסנדריה ואלקסיס או: משהו קורה באמריקה

שלושה כלי עזר-עזר ללימוד מרקס (פוסט אחד במאי)

לכבוד האחד במאי שיחול מחר שלושה כלי-עזר לתלמידי מרקס, שהכנתי על פי יוזמתם של הסטודנטים מתכנית חכמ"ה (אונ' חיפה) דורון ארוך ואלון אראל, ובעזרתו המבורכת של אלון אראל.

הקובץ הראשון הוא ציר זמן המציג בצורה סינופטית את תולדות חייו של מרקס, חיבוריו המרכזיים והתפתחות התיאוריה שלו על רקע אירועי תקופתו.

הקובץ השני מכיל 11 מפתחות פרשניים שלי להבנת משתנו של מרקס

הקובץ השלישי הוא טבלה של (ה)חיבורים (ה)חשובים של מרקס – איפה אפשר למצוא אותם בתרגום לעברית ומה אפשר למצוא בהם.

חג חירות שמח!

ציר זמן מרקס

מפתחות להבנת מרקס

טבלת חיבורי מרקס

החינוך ההומניסטי וטעותו של אפלטון: ספרים מחנכים מול ספרים חינוכיים

[פרק מתוך ספר שלי בנושא "חינוך הומניסטי" הנמצא בשלב הכתיבה ואני מקווה שיצא לאור במהלך שנת 2018]

המושג "חינוך הומניסטי" מתפרש בדרכים שונות ומגוונות. ריבוי המשמעויות הזה יש בו סכנה של טשטוש המושג או ריקונו מכל תוכן קונקרטי שאפשר לאחוז בו. כדי להמנע מכך, ומבלי להמעיט מערכן של פרשנויות אחרות של המושג, אני מבקש להבין את המושג "חינוך הומניסטי" בדרך מסויימת ומובחנת. מקורה של דרך זו ברנסאנס. בעידן המודרני היא פותחה על ידי הוגים כפרידריך ניטשה ומתיו ארנולד במאה התשע-עשרה, מרטין בובר, מורטימר אדלר, רוברט האצ'ינס ואלן בלום במאה העשרים. גם בימינו ובארצנו יש לגישה זו כמה חסידים אמיצים שאני שמח למנות עצמי עמהם: יואב רינון מן האוניברסיטה העברית, רזי גורן מסמינר הקיבוצים, ניטה שוחט ז"ל ממכללת דוד ילין ואחרים. מטרת הכתוב כאן אינה להסביר תפיסה חינוכית זו במלואה, אלא להתמקד בסוגיה אחת מתוכה. לכן אסתפק בכך שאומר שחינוך הומניסטי, על פי תפיסה זו, הוא חינוך הנעשה באמצעות ספרים. אשת החינוך ההומניסטי מאמינה שאפשר, וצריך, לחנך אנשים צעירים באמצעות הפגשתם עם יצירות טובות, עשירות ומעשירות. נמרוד אלוני, אולי המחנך הישראלי המזוהה היום יותר מכל עם המושג "חינוך הומניסטי", קרא לכך "טיפוח תרבותי של אישיותם [של החניכים] באמצעות מסעות מודרכים במיטב המחשבה והיצירה האנושית".

רעיון החינוך באמצעות ספרים מעלה שאלות רבות וחשובות שעל מרביתן אפסח כאן. את המשך הדברים אקדיש להבחנתה של גישת החינוך ההומניסטי מגישה חינוכית אחרת (מן הסתם נפוצה יותר), המאמינה גם היא בשימוש בספרים כאמצעי חינוכי. הדמיון-לכאורה שבין שתי הגישות הוא מטעה ומבלבל. אפשר לומר, כדי להתחיל לפזר את הבלבול, שהחינוך ההומניסטי עושה שימוש בספרים מחנכים, בעוד הגישה החינוכית השניה עושה שימוש בספרים חינוכיים. אפלטון היה אחד ממנסחיה הגדולים של גישת "הספרים החינוכיים" (הראשון, כנראה, שניסח אותה במפורש בחיבור עיוני). הוא ישמש לנו, במאמר זה, כנציגה המובהק וכמושא לביקורת.

להמשיך לקרוא החינוך ההומניסטי וטעותו של אפלטון: ספרים מחנכים מול ספרים חינוכיים

החינוך בפינלנד

החינוך בפינלנד

יפתח גולדמן
המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, ירושלים

בימים האחרונים של שנת תשע"ז השתתפתי בסיור של מרצים מן המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין אל מערכת החינוך בפינלנד. את הסיור יזמה, ארגנה והפיקה חברתי רותי בר סיני (תבוא על הברכה). במהלך הסיור שמענו הרצאות מאנשי הפקולטות לחינוך באוניברסיטת הלסינקי ואוניברסיטת מזרח פינלנד, וביקרנו במוסדות חינוך רבים ומגוונים בהלסינקי ובעיירה קוקולה (השוכנת 500 קילומטר מצפון לבירה). ניסיתי להעלות כאן על הכתב כמה מן הרשמים, האבחנות והתובנות שעלו בדעתי במהלך השבוע בפינלנד. אין זה מאמר אקדמי והדברים גם לא מבוססים על סריקה שיטתית של מאגרי מידע ונתונים סטטיסטיים (הרבה מהכתוב להלן עלול להיות בלתי מדוייק, אבל אני מאמין שאין כאן טעויות גסות). גם אין זה יומן מסע או תיאור חוויתי סובייקטיבי לחלוטין. מן הדברים שראיתי ושמעתי ניסיתי לבנות תמונה קוהרנטית. הרבה דברים חשובים נאלצתי (או בחרתי) להשאיר מחוץ לדו"ח הזה, כדי שלא לחרוג מהיקף סביר או לעסוק בתחומים שבהם אני בור למדי. יש לקוות שחברותי למשלחת ישלימו את החסר.

להמשיך לקרוא החינוך בפינלנד

היבטים היסטוריים של מושג העושר אצל מרקס

[דברים שאמרתי בערב באוניברסיטת תל אביב לזכרו של פרופסור צבי רוזן. הם מהווים הרחבה ופיתוח של מה שכתבתי ברשימה "מרקס: על העושר העתיק והתסכול המודרני". מתוך רשלנות לא כתבתי מראי מקום מפורטים. מי שרוצה – מוזמן לשאול אותי]

על מה אנחנו חושבים כשאנחנו חושבים על עושר? דומה שהתמונה העולה כמעט מיד בעיני רוחנו היא ערמה גדולה מאוד של מטילי זהב, ואולי מטבעות כסף או שטרות. כשכתבתי ב'גוגל תמונות' את המלה האנגלית wealth קבלתי אינספור גרסאות של המוטיב הזה, וכמעט שום דבר אחר. גם בחיפוש בעברית, המלה "עושר" הניבה תוצאות דומות למדי (אם כי, נאֹמר לשבחם של קוראי העברית, שתמונת ספרו של אדם סמית "עושר העמים" הופיעה כמעט מיד, בעוד שבאנגלית גללתי וגללתי דרך עשרות רבות של תמונות מוזהבות, ולא מצאתי שום זכר ל Wealth of Nations…). בשלב כלשהו אנחנו נזכרים במה שלמד המלך מידאס על בשרו: אי אפשר לאכול כסף, ואי אפשר לשתות שטרות של 100 דולר, ואפילו ערכה האסתטי של ערמת מטילי זהב אינו בא לידי ביטוי כשהזהב נעול בכספת. לכסף, כפי שהורה כבר אריסטו, אין ערך שימוש. כל ערכו הוא בחליפין – במה שאפשר לקבל בתמורתו. ואז אפשר שבהדרגה ישתנה הדימוי המופיע ברוחנו כשאנחנו חושבים על "עושר". במקום ערמות הזהב יופיעו עכשיו לפנינו שולחנות עמוסי כל טוב, משתאות, ארמונות מפוארים, בגדי מעצבים, ואולי איזה גאדג'ט חדש, שעלותו גבוהה מכפי יכולתם של אלה שהכנסתם ממוצעת ומטה. ערמות הזהב התחלפו לנו בערמות של מוצרי צריכה. לבסוף, אולי במאמץ מסוים, נכפה על עצמנו רציונאליות, ונחשוב על המלה "עושר" בעזרת מושגים מופשטים, שהם כמעט בלתי ניתנים לדימוי ויזואלי: בעלות על מפעלים, על רשתות שיווק, על בנקים וכדומה. להמשיך לקרוא היבטים היסטוריים של מושג העושר אצל מרקס